בס"ד                                                                                                                                     18.4.2009

וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם,

 כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל-

-יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה,

 אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה. (ויקרא י 6 )

וידום העם/דויד סמוכה

שש מליון יהודים.

מספר בלתי נתפס.

הובלו כצאן לטבח,

זקנים נשים וטף.

למשרפות לגטאות,

לתאי הגזים  , להשמדה .

והעולם ה"נאור",

עמד מנגד

ונדם .

הסמיכות המצמררת,

של הכתוב בפרשת "שמיני",

שקראנו השבת,

הביאה אותי להרהר ביום השואה,

שמתקרב ובא .

כאשר שמע אהרון  הכהן,

על מות שני בניו .

אומר הכתוב "וידום אהרון",

שתיקה שהיא גדולה  מצעקה.

כמו שאחרי מות שני בני אהרון,

כל ישראל בכה את השרפה,

כך אנו ביום השואה,

אנו עומדים דום

 ושותקים.

רואים את המראות ,

שומעים את הקולות,

בוכים  ומבכים,

 את זכר הקורבנות.

לשמע  האזעקה ,

דוממים ודומעים.

עומדים דום,

מתריסים ושואלים.

למה גם אתה,

החרשת אלוקים?

ויקרא פרק י

א וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת;

     וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. 

 ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה. 

 ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ,

    וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן.