כל שנה שעוברת

כל שנה שעוברת,

ליבי מזדקן.

האור מעומעם, עוד רגע נכבה.

הצעקות, אונסות את מחשבותיי,

הדמעות, חותכות את לחיי,

הרעב, מכרסם את בטני,

הצימאון, מפורר את גופי.

בלילות אני חולמת, על מיליוני כוכבים,

בלילות הם בשורה אחת מסודרים,

מביטים בי ושולחים לי קרני אור עדינים.

אני שולחת יד ומתחילה לטפס,

עוד יד עוד רגל מבלי להסס,

ומגובה רם ניתן לראות,

עננים של חופש צבועים בירוק.

באותו רגע מיוחד במינו

שלווה פורצת וטורקת את דלת החלום,

אני מתעוררת לפתע עם צפצוף השעון,

וכל הכוכבים חוזרים למקום.