במעמקי הגנוז

במעמקי הגנוז שוכן הנצח -

במשכן אפוף שחור ודיצה.

במעמקי הגנוז הוא שולט שם –

על כל הרע והתבונה.

במעמקי הגנוז איש לא יחזה,

הוא כמוס ומוסתר – ולחי לא נגלה.

הוא אפוף שערים והלוט חומות,

הוא סגור לטובים ופתוח לשאול.

במעמקי הגנוז שוכנות אבדות -

שוכנים לבבות אפופי מסתורין וסודות.

אפופי כאבים – שם, הם הולכים ועוברים.

על הנהרות הזכים רוכנים – בוכים.

בלילות – שומעים דמעותיהם הנופלות.

עם השחר- רואים את דמם על הכחול.

במעמקי הגנוז יש גם תקווה אבודה,

לבבה הפצוע שרוי על רצפה קרה וקשה.

מדמם עם כל שעה יותר  – ולא נותרה לו נחמה.

דמעות כבדות לו כאבנים,

ליבו החצוי זורק אותם אל הנהרות הזחיחים.

במעמקי הגנוז יש שבילים אפורים,

מובדלים מכל הדברים השחורים ומן הזכים.

לא ידוע לאן מובילים, ואיש אליהם לא יפנה.

הם משונים. שבילים אפורים חבויים, בין עצים תמירים עתיקים.

מספרים - מובילים אל החוץ,

אל מקום קצת אחר – בו אין נבדל אופל מאור.