אם שלחתי אותך

ציפה של עשן על מי הדמעות הקטנים

המתרבים בעצלתיים לתוך הלילה

מחלחלת מתחת לרצפה ומעליה,

מתחת לנימי הרגליים שלי.

תדעי, מתחת לעורקיי את, מילותייך שחתכו בי כה,

כי אם לא הייתי קיים ליומיים בלעדייך,

לא הייתי קיים בכלל, ציפה של מוות הייתה אופפת אותי

מתחת לנימי העיניים הצרובות שלי, לא הייתי שב לעולם

חי, מת-חי.

ציפה של זיכרון עמום, מתחת לכל זוועותיי,

מציפה אותי מעל ומתחת לגופי,

ואם שלחתי אותך לעזאזל, זה רק משום שאני שם, בוער,

בגיהינום הזה של חסרונך.