מלאך

אתה רחוק כל כך,

בנתיבי שמים-

שם אתה מלאך.

איך אותך הרוח-

בשנייה לקחה,

איך בכו ביחד-

שמים ואדמה.

בחלומך נגעת-

תמיד בעננים,

ועכשיו אתה נוגע,

קרוב למלאכים.

איך נגדעו ברגע-

שמחת חיים ואהבה,

לך הם היו-

בשפע ובנשמה.

ואתה נקטפת ילד-

בשיא פריחתך,

בגלל חומות של אבן-

ושינאה מרה,

החיים שיקרו לך,

ואין נצח ותמיד,

עכשיו כבו בין רגע-

הנר והלפיד.

איך בחור כמוך-

היפה בעלמים.

שרצה לחלום,

את החיים היפים,

ולחוות אותם-

כמה קשה להאמין,

איך מלאך כמוך,

האדמה תלין.

ועכשיו חלקה של אבן-

לעולם ישנה,

ואתה לנצח-

טמון בתוכה,

ותמונה ופרח,

ורק אור של נר,

רק עכשיו נולד הוא-

ואת נשמתו מוסר.

לזכרם של כל החיילים שנפלו בדמי ימיהם.