רגע לפני שאתה גדל

מילותיי ליום הזיכרון

המובעות מעט אחרת ...

ידיי אוחזות ראשך ברכות

שפתיי מעטרות אהבה

ובדממה זועקות העיניים

לשמע גדולת שאיפתך.

ואהיה חייל ?!

כולך שוקק זורח אור

מתאווה לגונן בניצחון.

רוחות מלחמה נושבות,

תוקפות תומתך.

בין נתיבי לוחמים

אתה מבקש לצעוד.

הגיגי מוֹראותי עולים כערפל

וצפירת שכול ושחור נוגנת בי.

רגשות מעורבים שוטפים בתוך

ובחוסן מחפשת חדוּת המילים,

התבטאות נאותה

לחדוות חיי.

זרועותיי אוספות אל חיק

ואני מסבירה בנחישות רעד,

הבסת אחרים והנפת דגלים

אינה מסתירה ארשת הדמע

הפרושה ברסיסי רבים.

מלחמה אינה חוכמה.

בקרבות הצלחה אימתניים,

דרך העצבות נסללת לעד.

ואדמת מצבות מרובת סדקים

חותמת הוויית קיומנו.

אל תבקש בני גבורת כאב

חכה רגע לפני שאתה גדל

והופך חייל.

 לזכר הלוחמים שנפלו.

 לחוזק משפחותיהם שיבורכו.

 ולמען כל ילדינו בעתיד.