שירים

פחדים

 
 
 
 אני קוראת את מר הגיון לסדר,
 קירות ליבי מְחָשְׁבוֹת להתפרץ
 לא מצליחה לחשוב בסדר ,
אבל לבי מורה על חץ.
 
עיניי סומות מגששות באפילה
 וסוחבות את שלל גופי שבי בוגד,
ואין מקום בריחה,סלולה הדרך בחומת התעלה
ללא כל הגנה ועד.
 
השתוללות שריפה מכלה כל הקוצים
ואנדרלמוסיה שלמה בתוך חלל לבי,
מפרפרת לו בינות ידיו שאת חרדת הלב רק מעצים.
ואני צועקת ביראה גדולה "כבי האש!כבי"
 
אבדתי שליטה לחלוטין
 בשל הפרת פקודה,
הרי כבר יש לי מוניטין
בעלת וראש המפקדה.
 
 כפחד אלוקים על פני תהום
שמא בי מתעתע
פחד סער לבי ויהום
ואולי הוא משתגע... 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

תגובות