רוז הקטנה

ישנה לה רוז הקטנה

שנת עולמים בקברה,

מתחת למצבה הקרה,

אי-שם בארץ נוכריה.

לא זכתה רוז בחייה

למעט ליטופים,

למעט חיבוקים

לא לשלל נשיקות

ילדה זנוחה

ללא טיפת אהבה.

אבל, יש נחמה לרוז הקטנה

לפחות....עתה......

עכשיו חובקים אותה

כנפי המלאכים

ועוטים עליה

בשלל נשיקות וליטופים

ונותנים לה שפע ... אהבה...

ודמיה זועקים מן האדמה

והיא מתחננת מתוך קברה

לדין צדק עם אלוהיה.

ואני - רואה מולה,

מבט קפוא,

חסר נשמה, של השטן

המביט מנגד

יושב בקור רוח מקפיא

ומצפה.... ואנ י תוהה .....

כיצד ידיו הגרומות, הגדולות,

עצרו את פתיל  חייה

של ילדה תמה ???

כיצד עליה לא חמל

ברגעי הזועה?

הוי, רוני רון

בן נאות המרדות

ולא בן אדם,

משול לחיה

וידיך מגועלות בדם

ואותך שופט אלוקים

ולא אדם,

הלוואי ולא תראה יותר

אור שמש לעולם,

ולנצח כאשר

תסוב לאחור

אל העבר,

תהפוך לנציב מלח

כאשת לוט

ולא יהיה לך עוד ... מחר.

ותמיד תמיד

תזכור את עיניה התכולות, הזכות

רודפות אותך

עד כלות.......