בשבילכם, העולם שלי שם.

המקום היחיד שיכולתי לברוח אליו,

העולם הקטן שיצרתי, נחרב.

בו השארתי אח, ואדום אהוב.

ידיד נשמה, אך לו לא עצוב.

אני בספק אם למישהו בכלל שם איכפת,

שאני, היוצרת, לא רואה אף אחד.

השקעתי בכך את כל נשמתי,

מליבי נסחטה כל אהבתי,

אליו, אליהם ואליו.

ואליה.

לה כבר מזמן לא אכפת, בספק אם היה לה.

לו.. הוא לא צריך אף אחד, הוא בטוח, רק לבד ימשיך הלאה.

והוא, היקר מכולם.

הזה בליבי, אמר לא אלך לעולם,

וכן, אני בזה לך יקירי, קבל את מלוא חמלתי,

נותרתי ריקה, עזבת אותי.

זאת הייתה סתם בדיחה, טענתם כולכם,

אך נמאס לי מכך, תחזרו לגופכם.

כואב לי מרגע לרגע יותר,

כל יום מחפשת מפלט ריק אחר,

מפלט מכולכם, רודפים אותי ללא סוף.

נמאס לי לתת מעצמי, לא יצא מזה טוב.

כואב לי שוב לנסות להוכיח,

שזו היא הדרך, וכך הוא הבטיח,

כך הוא אמר לי, כשאף אחד לא שמע,

בזמן שערב לי, ואני ישנה.

אני רוצה שתראו בסופו של עניין, שאני יסתכל עליכם מעל העולם,

ואצחק, כי שכחתם ממני, אתם, העולם שלי שם.

חטא ההיבריס, השוואה לבת האלים.