היית ילדה והיית...

הִקַּשְׁתְּ עַל הַשֶּׁקֶט שֶׁלִּי
וּפָתַחְתִּי דֶּלֶת לְרֹאשֵׁךְ,
שֶׁהִתְלַוָּה אֵלַיִךְ כִּמְשֻׁגָּע
וְסַעֲרוֹתָיו
כְּמוֹ זָעֲקוּ לְהֵרָגַע,
כְּמוֹ הָיוּ מִתְמַכְּרִים לְיַד
מְלַטֶּפֶת גּוֹרָל אַחֵר

וּפִתְאוֹם
נָגְהוּ פָּנַיִךְ בִּמְבוֹאוֹת
הַטֵּרוּף,
עַד לָחַשְׁתְּ רְצוֹנֵךְ לָבוֹא
בְּמַאֲגָר חֲשׂוּכֵי הַשְּׁפִיּוּת
וְלוּצִיפֶר זָרַם מֵעֵינַיִךְ
וְהָיָה לוֹ מַבָּט שֶׁל דִּמְעָה,
אֲשֶׁר חִלְחֲלָה בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
הַלַּחוֹת מִן הַדָּם, שֶׁשָּׁפַכְתְּ
עַל שֻׁלְחָנִי הֶעָקֹב.

אַחַר כָּךְ
הָיִית קְדוֹשָׁה.
נֶאֱסֶפֶת אֶל כָּל קוֹל
שֶׁנִּשְׁמַע לָךְ כִּנְקֻדַּת תֻּרְפָּה
וּבִקַּשְׁתְּ לִרְאוֹת עֵצִים
מִתְחַבְּקִים בְּנוֹף הַחֲשֵׁכָה.
וְיָצָאת יַלְדָּה מִתּוֹךְ כָּל גּוּפֵךְ
וְרָעִית עֶדְרֵי פַּרְפָּרִים
אֶל הַיָּד הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַדִּמְיוֹן.

הָיִית יַלְדָּה וְהָיִית
פַּרְפַּר
וּפָרַשְׂתְּ כַּנְפֵי הַשִּׁגָּעוֹן
אֶל כָּל מַה שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת
עוֹלָם עֲבוּרֵךְ
וְקָרָאתִי בִּשְׁמֵךְ
וְאַתְּ עָנִית:
מְשֻׁגַּעַת, מְשֻׁגַּעַת, מְשֻׁגַּעַת
וְקָרָאתִי בִּשְׁמֵךְ
וְאַתְּ:
מְשֻׁגַּעַת, מְשֻׁגַּעַת
וְקָרָאתִי
לֹא!

אַתְּ הָאִשָּׁה מִן הַיַּלְדָּה,
אַתְּ זְרוֹעוֹת כָּל הָעֵצִים,
אַתְּ רָאשִׁי הַמְּשֻׁגָּע
שֶׁהִתְלַוָּה אֶל הֱיוֹתֵךְָ
פַּרְפַּר...