שם משפחתו הביולוגי אידלמן, שפירושו איש עדין ולא בכדי, המוטו שלו בחיים הוא: היה אדם!
משה עדן בזרקור שלנו החודש. על הקשר המיוחד שלו עם אחיו סולו אידלמן ז"ל-חבר באתרנו, על אהבתו לירושלים עיר מגוריו ועל נושאי הכתיבה המגוונים שלו.
משה עדן נולד ברומניה בעיר יאסי, כבן שלישי למשפחה למודת סבל. הוא עלה ארצה בשנת 1959, ולמרבה המזל נותר דובר רומנית-קרוא וכתוב, (עם שגיאות נסלחות, שכן את מרבית שנות רכישת השכלתו עשה בישראל). אך הוא מודה כי הכרת השפה הזרה הזו, עם מאפייניה הלטיניים הברורים סייעה לו רבות בהמשך חייו (עובדה שתתחבר לנו מאוחר יותר, עת יחווה דעתו על מצב החינוך בישראל). שנים רבות עסק משה עדן, בפעילות קהילתית: בנערותו כמדריך ב"נוער העובד והלומד", בעמותות "לקשיש" ו"בריאות הפה"- בבגרותו, וכן גם פוליטיקה מקומית - שלימדה אותו פרק חשוב על אנשים.
משה עדן אב לארבעה ילדים, וסב לנכדה העונה לשם אמה והיא מאור עיניו.
- משה, כמה שנים אתה באתר ואיך הגעת אלינו.
הגעתי לאתר באוקטובר 2006 בצורה מקרית. זאת בעקבות ביקור של אחי המנוח אידלמן סולו ז"ל אצלי. במהלך הביקור הוא התוודע ל"חטאי כתיבתי"-שירים שכתבתי למגירה ומעת לעת גם למקומון; ויעץ לתת פומביות לשיריי.
אני זוכר את דבריו של אחי המנוח.."משה אני כותב, אבל אתה יודע לכתוב...הנה תראה את שיריי באתר דרך המילים." והשאר כבר שיגרת יומי, כידוע לכם.
- ספר לנו על אחיך סולו אידלמן ז"ל שרבים מאתנו זוכרים אותו כאן באתר. אדם מופלא, עדין ונעים הליכות. ספר על קשר הכתיבה שחיבר אתכם.
התייתמתי מאם בגיל רך מאוד, כבן שבעה חודשים וגדלתי במשפחה מאמצת מגיל שנתיים (עד אז שהיתי בבית יתומים). אחי המנוח הייתה דמות מעצבת בחיי למרות שלא גדלנו תחת אותה קורת גג. הקשר בינינו נותק עם עלייתי ארצה. חברנו שוב כעבור שש שנים, אך מרחק הזמן ממש לא השפיע על היחסים בינינו וגם לאחי הבכור (רופא בגמלאות) יש תרומה לכך: ממנו למדתי את הרצינות בחיים.
כל הסאגה הזו עיצבה את חיי ללא ספק. מה גם שאבי התחתן בשנית ושני אחיי נשארו איתו. (נושא לספר לטעמי עם עלילה מסועפת. באמת טראגי מאוד). כשקראתי את שיריו של אחי,הבחנתי מיד בקו המשותף שלנו-החסך האמהי. אלא שלגביו זה היה שבר עמוק עוד יותר והוא לא הצליח להתגבר על כך עד יום מותו. אני לעומתו מצאתי תרפיה בכתיבה ונחמה בה.
- השירים שלך מאוד נוגעים ללב והם בעלי מנעד רחב: משירי אהבה, שירי ילדות ועד שירה שיש בה נגיעה כוללנית לגבי האדם. כיצד אתה דולה את רעיונותיך ומה קרוב לליבך מכל נושאי הכתיבה האלה.
כמו שציינת, אני די מגוון בנושאים. ישנם שירים עם נגיעות קומיות, עצבות,
מהות האדם וגורלו. שירי טבע, שירי רעות, אך אהבה - זה הנושא הקרוב ביותר ללבי.
ואגלה כאן סוד קטן: רבים משירי האהבה שכתבתי בעצם הם הערגה שלי לאישה שלא אהבתי מעולם. בעצם ליתר דיוק לא הספקתי - אדיפוסי אולי – אך זהו מזור מסוים ללב דואב.
- איזה משפט מסכם את מורשתך ופילוסופיית חייך.
"חייה ותן לחיות, והיה אדם".
חוץ מזה: "קח את החיים לרוחב כי במילא לא תצא מהם חי".
מחשבה משלי בעיקר לאחר מות אחי.
- כמורה במקצועך – ספר לנו:
א- מה הערך המוסף שאתה מנסה להעביר לתלמידיך.
ב- מה אתה הכי אוהב ללמד ומדוע.
ג- מה דעתך על מצב החינוך והנוער בארץ.
א.למען דיוק, אני בהכשרתי בנקאי. מקצוע בו עסקתי במשך 27 שנים. לאחר שאימצתי את התובנה על החיים אחרי מות אחי פרשתי ומאז אני בחינוך. תחילה כמינהלן בבית ספר תיכון. וירא כי טוב, פניתי להוראה כמורה מחליף; ובעת האחרונה אני סייע בתחום החינוך המיוחד במשרה מלאה, אני קורא לזה "תומך חינוכי" ולא סייע מצלצל יותר טוב.
לתלמידיי מן הסתם יש כל מיני בעיות,ואני רואה בעיסוקי איתם שליחות. אני מנסה להנחיל להם מניסיוני בחיים, להעניק להם ערכים לימודיים וחינוכיים. כשאני מביט ומדבר אליהם בגובה העיניים ומסוגל לתת גם כתף, חום ואוזן קשבת לקשיי יומם.
ב.בעיקרון,מתמטיקה תנ"ך וספרות. שלושה מקצועות המעשירים ומרחיבים את האופקים.
ג. לדאבוני הרב- וכאן אני חוזר לרישא של הראיון, שיחק לי המזל שלמדתי וחונכתי מעט בחו"ל- המצב היום בארץ, בלשון המעטה, אינו מרנין. אני לא מחדש כלום רק מאשש את כל הנשמע, הנראה, והנקרא במדיה. וחבל שאנו כעם-הספר מאבדים גובה בנושא שהוא הכי רגיש לעצם קיומנו כאן. לבי דואב על כך.
- עכשיו אבחר ארבעה תחומי-חיים. סכם במשפט אחד מה התייחסותך לכל תחום ותחום:
1- מהי אהבה בעיניך-
מחלה מדבקת הלוואי ונחלה בה עד סוף החיים,ולא משנה הסוג.
2- מה המסר שלך לגבי החיים בכלל.
הכול מעשה ידיו. קבל את הטוב והרע באותה מידה.
3-מהם אנשים?
אנשים הם כמוני כמוך, למד לחיות עם השונה וכבד אותו ודעותיו.
4- מהו חינוך?
הכלי האולטימטיבי להשבחת פאר יצירת האל- האדם !
- מהו הדבר הכי חשוב בעיניך בחיים, משהו שלא היית מוכן לוותר עליו.
על חירותי כאדם בכל המובנים. אמונה באל עליון. וכמובן: הבריאות ולכן אני מפרגן לו. (סתם...)
- אני קוראת לזה מש"כ: מקום כתיבה, שעת כתיבה וכלי כתיבה. פרט את כל אלה לגביך.
המוזה מכתיבה את התנאים. לא משנה השעה, היום. הכלי כמובן המחשב, בהקלדה "עילגת" בעזרת אצבע אחת: האמה.
- איך שיר נולד אצלך?
סיבות הולדתו יכולות להיות מגוונות: בעקבות אירועים, סתם רעיון שעולה תוך כדי הליכה יומית, או מילת שיר שאני שומע ומדליקה אצלי רעיון. ובעיקר אני נשמע ללבי ולדמיוני.
- מהי ירושלים עבורך.
אווו...עלית על נקודה רגישה מאד. אני לא מחזיק מעצמי אדוק בדת, אבל לעיר הזו יש השפעה גדולה עליי. הלב שבלבי ואני מתפלא שלא הקדשתי לה הרבה משיריי. אך בעיני היא קוצנזוס לאומי ואני רק בנה הקטן, אחד מני רבים.
חמשת היצירות האהובות על משה עדן:
היצירות האהובות עליי,מן הסתם שנכתבו על המתרחש בביפנוכו ולכן קשה לי להצביע על החמש האהובות ביותר. ניסיתי.
"אוצר צפון"- אני חושב שאין צורך לפרט...אימי המנוחה מושא השיר.
"רגליים עייפות"- עונה בחלקו על מהות האדם חייו, ידידיו, רעיו שנפלו ותפילותיו - תפילותיי.
"כלים שלובים"- הזוגיות,שהיא נדבך חשוב ביותר בהווייתנו.
"לב בא בימים"- גם הוא די פילוסופי,אבל אמיתי מהחיים.ומלנכולי משהו.
"ילדות"- שיר אישי על בנותיי היקרות. בעצם התגלמות החסך שלי.
