בין קו הארץ לשמים

בכל שרירי הזעקה הנדרכים

עשויים קראים עדי שמיים

נבואה ערוכים ותשושים

ברגע בו העולם נחרב בתוכנו

הלם הלב הפורץ בכאב

ואם כשנדמה שנאספה שמש התקווה

הרי היא כבר שקעה בטרם זרחה

ונתפלל לאט

ומן הבכי הנורא יעלה האור

ויישא את התפילה מן המקומות הפצועים בגוף

מן הצלקות החרוכות שבנפש

ואבא יבוא בסוף המסע

להניח נשיקה

ואנחנו העומדים בין ארץ לשמיים

מחזיקים עצמנו חזק לבל ניפול

קורות חיינו רשומים על הפנים

חשופים עד כדי ראות השנים

ומי ירפא את הכלים השבורים שאנחנו

ומי יבנה אותנו מחדש סדקי כדים

בסוף ימינו תפילותינו יתפזרו מעט

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי