פוסטים

רוח מדברית מניעה זרדים בחלומותיי
כדמותך המבליחה מאופק חמקמק
נושאת עמה צלילי-חרש נסתרים
מעירה זכרונות וחשקים רדומים
למול שקיעה מנומנמת של שמש.
כעת אני בטוחה.
זו אהבה.

אוסיף זרדים לחלומי ואאחז דמותך
אזיע עלומיי איתך.
מדבר זה שידע סופות קדם
ידע סופות זיכרונותיי
ושקיעה זאת שידעה אהבות רבות,
תדע כי אהבה כזאת

לא תבער שוב בחיי.

רואה מעיין באופק
לרוות צמא
מעיין החיים ובו אהבה
האם זו את, היחידה?
אולי תעתוע?

הנמהל ברוח מדברית, שוקע לעד,