עכבר העבר / עמירם פאל
לשונו הסינית של הכרוז היתה נמלצת ביותר, כיאה למאורע החגיגי:
"גבירותי ורבותי, לציון חגיגות 100 שנה להשמדת הקפיטליזם – אוייב המין האנושי ומנהיגתו הארורה, הלא היא ארה"ב של אמריקה ובשילוב עם חגיגות העשור הראשון למנהיגותו של מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסינית, המושלם באדם, דנג קאי ז'יאנג אנו מכריזים בזאת על תחילתו של המאורע הכביר ביותר בתולדות האנושות עד כה, מסעה הראשון של מכונת הזמן הקומוניסטית שלנו עם יצור חי בתוכה. רבותי, ז'או קסיאו שק!"
המדען הסיני הראשי, שק ניגש בחגיגיות רבה אל מיתקן המזמן. בלב הכיכר הענקית, כמאה מטרים ממנו ניצבה מכונת הזמן עצמה. בתוכה היה חתול שחור פשוט, שעמד לעשות היסטוריה.
הכל נעצו עיניים במכונה זו ובמזמן, חליפות. הם ידעו, שהתהליך ייקח חמש שניות בלבד. בנשימה עצורה נעו עיניהם בקדחתנות. איש לא רצה להחמיץ את הלחיצה ההיסטורית על כפתור המזמן ועם זאת לא רצה איש גם להפסיד את העלמותה של מכונת הזמן.
התהליך נועד להיות כה קצר, בכוונה. כל המטרה היתה רק לבצע את עצם המסע בזמן, להוכיח היתכנות. זאת ותו לא. ליתר בטחון אף הקפידו המדענים הסינים הבכירים בראשות שק לבחור עבר שלפני פחות מ – 500 שנה. הם לא רצו להתרחק יותר מדי, עדיין לא. בשלב מאוחר יותר ייכנסו אנשיו של שק לפעולה ממשית ואז יוארך משך המסע יותר ויותר וגם טווח הזמן אליו תנוע המכונה, יגדל יותר ויותר, הן לכיוון העבר והן לכיוון העתיד. אבל כעת היה זה רק הניסוי הראשון, אות וסימן ליכולת האנושית החדשה, משהו סמלי ממש כמו התאריך בו בחרו לבצע את הניסוי.
שק לחץ על הכפתור. כל העיניים נסבו במהירות הבזק אל הכיכר. המהירים שבהם עוד הספיקו להבחין בניצוץ האור שתפש לחלקיק שניה את מקום מכונת הזמן שניצבה שם ואז ניגלה לעיני קהל הצופים המשטח הריק לחלוטין. מכונת הזמן החלה במסעה לעבר.
חמש שניות חלפו במתיחות קודרת. איש לא דיבר, איש לא זע, עין לא מיצמצה. הכל הביטו במרכז הכיכר, שם אמורה היתה להתממש מכונת הזמן, לכשתחזור.
פרץ מחיאות הכפיים שמילא את הכיכר בתום אותן חמש שניות ארוכות היה מרשים ממש. התלהבותם של כל הנוכחים ושל מיליוני הצופים, בכל רחבי האימפריה הסינית הקומוניסטית הגדולה, על פני תבל כולה, היתה הפעם ממשית. כאן, לשם שינוי, לא נדרשו קומיסרים וקציני מורל שישגיחו על ההתנהגות הנאותה, כאן חשו כל בני האדם, אכן, את משק כנפי ההיסטוריה. מכונת הזמן נשלחה לעבר וחזרה להווה בלי פגע, לא לה ולא לנוסעה, החתול השחור.
האחרון אף נראה לחדי העין מבין הצופים, כאילו שמן מעט. גם פרצופו, למביני החיות שביניהם, נראה שבע רצון קצת יותר. לשונו האדמדמה יצאה מבין שפתיו וליקקה אותן ואת שפמו בסיפוק מפתיע למדי בנסיבות הנסיעה הקצרצרה.
הכרוז כעכע בגרונו....
החתול השחור לא ידע שהוא נוסע אל העבר. לא היה לו צל של מושג על המתרחש סביבו או על העתיד נורא התהילה שהוא עומד לחוות. בחיל וברעדה הוא הביט בכיכר הענקית, על מאות אלפי האנשים הנוכחים בה ועל עשרות המצלמות המזמזמות סביבו בלי הרף. כשכולם השתתקו לפתע, הוא פלט יללת חרדה אחת קטנה והשתתק אף הוא. התנועה היחידה בכיכר הענקית היתה זו של ידו הימנית של האיש לבוש השחורים, שעמד על הבמה כמאה מטרים ממנו. הוא הכיר את האיש הזה בשם שק, לא אחת בשבועות האחרונים הוא קיבל ממנו מטעמים וליטופים.
לפתע התהפך כל העולם כולו, מסביבו. וגם הוא עצמו התהפך כביכול בתוכו פנימה. הוא לא חש מעולם עד כה תחושה שכזו. חושך נורא שרר סביבו. אפילו עיני החתול שלו, העיניים הרואות בחשיכה הבחינו במעט מאד פרטים. הוא לא הספיק לקלוט את המצאותו אי שם בין ביבי בייג'ינג של המאה ה – 19. חמש שניות בלבד היו לו להתאקלם בסביבה החדשה בטרם ייעלם ממנה שוב. הוא, כמובן, לא יכול היה לדעת זאת.
עכבר רזה ואפור, זנבו שמוט בפחד ועיניו מפלבלות, כבלתי מאמינות במה שהן רואות, קפץ לו לפתע מתוך החשיכה, היישר על החתול השחור, המפוחד לא פחות. שני בעלי החיים לא יכלו להבין דבר מהקורה אותם. העכבר, בשניות האחרונות של חייו, לא הצליח לתפוש מאין צץ לו לפתע חתול נורא שכזה, במקום בו היה משטח ריק שניה אחת קודם לכן.
גם החתול לא ידע כמובן, מאין בא ולאן הוא הולך ומהיכן צצה לה לפתע הארוחה הטעימה הזו, היישר לפני שיניו הלהוטות. אולם האינסטינקט של החתול השחור פעל כהלכה. הוא פער את פיו וסגר אותו מיידית על ראשו של קורבנו האומלל.
חוט חייו הקצרים והמפוחדים של אותו עכבר אפור נקטע באופן פתאומי. החתול השחור הספיק בתוך חמש השניות הקצרות שניתנו לו, לסיים את סעודתו. את ליקוק שפתיו ושפמו משיירי הארוחה הטעימה, אף כי המפתיעה למדי, הוא סיים כבר כמה מאות שנים אחר כך.
למרבה הרעה, או הטובה, היה עכבר ספציפי זה, נושא בקרבו זרע מסויים מאד. זרע זה לא פעל כמובן את פעולתו הרגילה, עקב מותו הנמהר והבלתי מתוכנן של בעליו. בין עשרות הצאצאים שלא נולדו, היה צריך להיות גם עכבר מסויים אחד, שצאצא צאצא שלו נועד, לו היה נולד חמישים שנה אחר כך, לשאת עליו פרעוש חולה בטיפוס. ומהטיפוס הזה צריך היה למות, בהיסטוריה המקורית, חייל בריטי שיכור אחד. חייל זה, שעקב מכונת הזמן של שק ונוסעה השחור, המשיך לחיות שלא כמתוכנן, הצליח להוליד עם פילגשו הסינית צאצא בן תערובת, שגדל והיה לשיכור תמידי כמוהו. ובאחד הימים, בנסעו במכוניתו, בעודו שיכור כלוט כהרגלו, דרס אותו בן תערובת, למוות, ילד סיני אחד, קטן, בשם מאו צה דונג.
... הכרוז כעכע בגרונו להפנות אליו את תשומת לב הקהל ובאותה סינית מנופחת המשיך את שהחל לומר חמש שניות קודם לכן:
"חזיתם זה עתה במאורע ההיסטורי הגדול ביותר בתולדות האנושות. מסע הזמן הראשון החל והסתיים לנגד עיניכם ממש, בתוך חמש שניות בלבד. אך סמלי הוא שמאורע זה מתרחש בדיוק ביום בו אנו חוגגים מאה שנה להשמדת הקפיטליזם אוייב האנושות ומנהיגתו הארורה ארה"ב של אמריקה ובשילוב עם חגיגות העשור הראשון לשלטונו של הקיסר ירום הודו, המושלם באדם, דנג קאי ז'יאנג.
סוף
