לפתע קר לי ו...

הָרוּחַ עוֹלֶה מִן הָהָר,

לְפֶתַע חַם לִי וְקַר.

וְחוֹל זְהַבְהַב מְכַסֶּה אֶת רַגְלַי

וְשֶׁמֶשׁ כְּבוּיָה נִרְדְּמָה מֵעָלַי

וְרָחַשׁ הַיָּם שׁוּב שׁוֹצֵף אֶת גַּלָּיו,

יָרֵחַ שָׁקוּף עוֹד בּוֹהֶה מֵעָלָיו.

כּוֹכָב עַרְמוּמִי עִם חִיּוּךְ עַל פָּנָיו,

קוֹרֵא לִי לַחְדֹּל וְלָבוֹא אַחֲרָיו...

אֶל תּוֹךְ רְסִיסָיו נֶאֱסַפְתִּי

לִנְדוֹד אֶל תְּמִימוּת יַלְדוּתִי.

הַשַּׁעַר נִנְעַל בְּהָרִים,

מֵפֵר הוּא שְׁבוּעַת נְעוּרִים.

פּוֹסֵעַ עַל לַחַן שֶׁל שְׁנֵי מֵיתָרִים,

פָּקַע הָאֶחָד, הַשֵּׁנִי עוֹד מַזְרִים

אוֹרוֹת מִשֵּׂיבַת הָרָקִיעַ הַחַם,

נָחִים הֵם בֵּינוֹת הַצְּדָפִים וְהַיָּם.

וְגַם אַרְמוֹנִי שֶׁבָּנִיתִי בַּחוֹף,

קָרְסוּ אַף גְּשָׁרָיו, הִתְפַּזֵּר הוּא בַּנּוֹף...

אֶל תּוֹךְ רְסִיסָיו נֶאֱסַפְתִּי

לִנְדוֹד אֶל תְּמִימוּת יַלְדוּתִי.

הָרוּחַ עוֹלֶה מִן הָהָר,

לְפֶתַע קַר לִי וְקַר.