אם דל האדם וצנוע

ועל כתפיו עומסות צרותיו

בונה הוא את ביתו

מחופן תקוותיו

ובין רגע הכל נחרב

השמש רומסת מעליו

הוא אוסף את תפילותיו

ופורש אותן לפני אלוקיו

יום ביומו הוא חי ודי לו

יום חדש צעיר וחייכני

יום ביום נטרפים חייו

רודפים ימיו את קלפיו

פרושים ימיו לפני האל

הטווה לו את דרכו בסימנים

וכל שיריו ותפילותיו

נישאות למרחקים

צנוע חוזר אל צרות החול

נאספים ימיו אל מול הקודש

וכשיגיע סוף התוואי