ODA LA DODA אוגדן נאש

חובה, הוי חובה,

למה אינך דומה יותר לנערונת חביבה?

למה'ת מציצה עלי ממשקפיים חמורות?

למה'ת מופיעה רק בשמלות  שחורות?

למה את כל כך שונה מוונוס?

ובכלל – מה הקשר בינינוס?

למה חצייך – קדוש מעונה,

ויותר מחצייך – ברבר מגונה?

למה זה נדמה לך שלהיות מושכת

זה להציע לברנש

לנטוש את מה שהוא אוהב, כדי ללכת

לעשות את מה שהוא מתעב?

ומעל לכל – מדוע זה ממך

איני יכול להפטר אף לשניה?

מדוע את תמיד בעקבותי,

כמו אלבטרוס בעקבות אניה?

את כל כך תמיד איתי!

וכך, כל כך, גם אשמתי!

דומה, אני הוא חביבך,

אני ולא אחר.

עובדה, כשמזדמן לי כיף קטן בדרך,

את תיכף מזנקת: פסט, 'זהר!

הוי, חובה,

מה  מוסרי יכול ברנש להיות

לו רק היית  את  נערונת חביבה!

אך

מאחר שאין זה כך,

ובעצם פרצופך המחֲמיר

מפחיד יותר מכל המפחידים שֶ'ני מכיר,

אז, כדברי השיר,

כשאת אומרת: "קום והתעורַר!"

אין לי ברירה אלא להאנח: "אי אפשר..."