שירים

בפינת הרחוב

 
 
במבואות לילה

אנשים כבר שכבו לישון

ירח משוטט לו בין טיפות כוכבים

וצלילי ענבלים מכבים אורות אחרונים
 

היא עומדת בפינת הרחוב

שמלה חשופה מהדקת גופה

עיניה משוחות בצללים רועשים

ואליה חומדים מבטים אפלים
 

והעיר זוכרת אותה באהבה

בין בימות הכרך היא הייתה המלכה

רק בלב ובנפש תמיד היא עצובה
כי לא ידעה נפשה מעולם אהבה
 

מתוך בית קפה פינתי

מנגנת תזמורת פזמון לא מוכר

ועלים שנושרים כשלכת הסתיו

מזכירים לה שאותה אף אחד לא אהב
 

לפתע היא יוצאת במחול סוחף

ורק הצללים שמסביב כף לה מוחאים

אף אחד לא דורש אותה לאהבות קטנות

וגם התזמורת סוגרת כנורות
 

ובמבואות בוקר

השמש דולקת לאט בין ענני עופרת

לאט היא אוספת עצמה מן המדרכת

לעמוד ולשיר בפינת הרחוב היא מבקשת
 
 

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי

תגובות