מי את סופיה אור, ספרי גם על הסיבות שהביאוך לשנות את שם משפחתך.
נולדתי בכפר סבא, גדלתי במגדיאל בהוד השרון.
גרושה ואם ל-3 בנות, גילאים: 19, 15 וחצי, 8.
אני מזכירה רפואית במקצועי, עובדת מזה 24 שנים בקופ"ח הכללית, התחלתי כפקידת קבלה במרפאה מקצועית במחוז המרכז, עבדתי עם מח' ההורמונים במעבדה המחוזית רחובות[פארק המדע], נכון להיום קודמתי לתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאה התעסוקתית, מרפאה קטנה המונה 2 רופאים, 2 אחיות ואני, נהנית מאד מהעבודה הרבגונית והמעניינת. מגיעים אליי לבדיקות כושר עבודה, בדיקת רופא תעסוקתי לפני כניסה למקום עבודה, בדיקות פיקוח של עובדי מתחם נתב"ג.
פעמיים נוספות בשבוע אחה"צ אני עובדת כמזכירת המכון הפיזיותראפי במרפאה בעירי, עבודה שונה שאף ממנה אני נהנית הן מהצוות והן מהעבודה עם ציבור שונה מהמורגל במרפאה התעסוקתית.
מעט על עצמי:
נולדתי ב25 לחודש יוני כך שהזרקור כמו ניתן לי במתנה מדרך המילים.
בת מזל סרטן, אישה-ילדה בת 44, חייכנית ומלאת חיים, אוהבת את השמש,
את הים, את המשפחה שלי. הוריי עבורי הם מתת אל, אחי ואחיותיי -קשר דם מלא באהבה כמו כל משפחה עיראקית חמה ויקרה.
שם משפחתי [מנישואיי] היה ברגרפרוינד, השם העיק על חיי 20 שנים לא קלות וגם לאחר גירושיי. רק לפני שלושה חודשים בקירוב החלפתי לשם אור וזאת לאחר התייעצות עם רב לענייני הלכה (קיבלתי שמו מבן שלנו בדרך המילים] אשר אישר לי את בחירתי ושלח אותי למעוף אחר האור והנני- סופיה אור!
סופיה אור המאוהבת במילה אהבה, נהנית לעשות אותה ולתקשר בשפתה בכל רגע נתון,
אישית אני חושבת שזו מתנה מהאל להתברך באהבה ונתינה כמו שאני מיטיבה לעשות זאת עם מכריי והכי חשוב אהוביי הקרובים.
יכולת הנתינה שלי היא למיטב ידיעתי מעל הממוצע הקיים באנשים כי כשאני אוהבת אני מעבירה אהבתי בפול אובר אהבה שלעיתים לצערי מתקשים להכילה, אבל זו כבר לא בעיה שלי, בעיית האחרJ.
איך את קמה בבוקר, עם שיר בלב? עם שמחה ללכת לעבודתך?
האם את אוהבת את העבודה שלך ומדוע. מה יש בעבודה שלך שנותן לך סיפוק.
את הבוקר שלי אני מתחילה בשש וחצי, כששעה קודם מעירים אותי באופן הכי טבעי ציפורים בחלון, יש לי רגישות לציוצי הציפור אשר נשמעים כשירה ענוגה בהחלט. זה התחיל מאז החיפוש אחר שקט בחיי עקב משבר בנישואיי, אז כמעט פרשתי מהחיים. את קולות הציפורים גיליתי בגינה ציבורית שם נהגתי לשבת ביום יום וקולותיהם היו עבורי כשפה מדהימה והחלטתי ששמה-ציוצית, מאז אני מאוהבת ב"רעש" הזה אשר כל בוקר בחמש וחצי מעיר אותי משנתי ובהחלט כשיר בלב מחויך ואוהב.
בודאי שאני שמחה ללכת לעבודתי כל בוקר מחדש בהנאה צרופה הן מהסיפוק אשר בנתינה והקבלה היא מכופלת הן מהצוות העובדים איתי. הן מהצוותים בנתב"ג- מנהלי משאבי אנוש באל-על, רשות שדות התעופה , תעשיה אווירית ועוד. כן, כן, עובדת עם אנשים חשובים מאד[בצניעות אומרת זאת].
זה מעט מורכב הסיפוק הזה מן העבודה, כאמור אני עובדת בשני מקומות עבודה והסיפוק מכופל, אסביר:
בעבודתי בנתב"ג יש לי מנהלת רפואית מעליי, אישה מדהימה, דורשת עבודה ועם זאת מתעניינת בנעשה סביב משפחתי וזאת כי הרקע האישי שלי מדבר אליה המון [אגע בזה בהמשך]. בעיתות הצורך משחררת אותי לסידוריי האישיים והיא מלאת הבנה וקשב. עבודתי ניתנת בפול אובר מבלי להשאיר קצוות והיא מאושרת מכך. לא מזמן היתה לנו ביקורת שעברה מעבר לציפיותינו בציון מעולה וזה כשלעצמו גורם אף לי כמו כל הצוות לסיפוק על עבודה לא קלה בשיתוף נהדר.
העבודה בפיזיותראפיה הינה עבודה מול צוות של פיזיותראפיסטים הצעירים ממני בשנים. כולם גברים וזה מחייך אותי כי הם מקסימים בעיניי וגם מכיוון שעם גברים קל יותר להסתדר מאשר עם נשים וזה בדוק.
המכון מואר כשאני נכנסת לתוכו כי אני מביאה איתי חיוכים לצוות, לציבור החולה המגיע אלינו אשר זקוקים למילה טובה, לחיוך מחזק, איך אני יודעת? אומרים לי זאת כל הזמן, כי אני אור.
יש לחץ עבודה מול קהל שם [בפזיו'], אני עובדת שם לבד ללא פקידה נוספת והעבודה בלחץ מזינה לי את הנפש, מזרימה בי אדרנלין אני נהנית מכל שנייה.
אם כך הסיפוק שלי מכופל, מקבלת פידבק הן מהצוות, הן מהקהל המגיע לטיפול וזה מעניק לי לא רק סיפוק אלא אושר בעשייתי.
מה מקומה של האהבה בחייך. ומדוע את סבורה שלאהבה יש מקום כה נכבד בחיי אדם.
וואי, שאלה לא פשוטה עבורי וזאת מכיוון שאת הכינוי "מלכת האהבה" קיבלתי פה באתר הקסום שלך. צריכה לחפש תשובה הולמת J האהבה, איך אגדירה?
עבורי הייתה משאלת לב, תמיד חיפשתי אחריה, שאפתי לה בתקווה שאם ארצה בה חזק כל כך היא תגיע. אמנם נישאתי והייתי נשואה 20 שנה אך לא הייתה זו אהבה, עם הזמן הייתי כבויה, האהבה נתפסה עבורי כדבר נפלא מלא בפרחים, באור, באושר, בקשר בין שניים, עולם שונה ממה שהכרתי.
רק אחרי גירושיי קלטתי שאהבה אינה ציוץ ציפורים, יופי וסומק בלחיים. אהבה הינה קשר בין בני זוג, אשר אמור להיות מושתת על הדדיות וכבוד בין שניים. קשר אשר המחבר את השניים זה אימון, הבנה מכל הבחינות, קשר של לב, רגש, נפש וגוף זאת אהבה אך ורק כשהיא באה בשניים.
האהבה בחיי אני מקווה שתהיה כזו- התחלתי לא מזמן קשר עם גבר מקסים תכול עיניים שהגיע אליי אחרי מערכת יחסים לא קלה, אני קוראת לו מתנה כי אני באמת חשה כך. כולי תקווה שהבנייה הזו שלנו תניב משהו אמין וחזק.
לאהבה בחיי יש משקל רב כי היא בניית זוגיות, פרק ב' מה שנקרא עבורי. פרק ראשון של חיי היה קלוקל ולא אדוש בו, הכל עבר מבחינתי, ממשיכה הלאה. את פרק ב' בדרך-כלל מנתבים ליחסי אישות שיש להם חשיבות נעלה בעיניי: קשב והבנה. אי לכך לאהבה בחיי יש מקום נרחב וכבוד ענק עמוק בלבבי.
איני יודעת אם לכל אדם לאהבה יש מקום נכבד כי כל אחד והתפיסה שלו לגבי אהבה, יש הסבורים שהיא אינה קיימת כלל שזה הרגל בין שניים, יש האומרים שאהבה היא תשוקה בין שניים, שוב, כל אחד ותפיסתו בחיים את האהבה.
האהבה הינה כמו אושר-אינה נתפסת בקלות, אינה מובנת מאליה, נרכשת אט בין שניים, מתהווה באיטיות ע"י התרגלות האחד לשנייה, ע"י יצירת אימון כמו גם הבנה. הכל בא יחד בהדדיות גמורה. כשיש כל זאת זו אהבה, תחושה חזקה של רצון להיות יחד ובתוספת של רגש מצית של הלב והגוף היא מתלקחת לאהבה גם של הגוף וכשהינה כזו תיוותר תמיד ולאורך זמן וכל הזמן, זו אמונתי.
על הכתיבה שלך:
סדנת הכתיבה שעברת.
מה הכתיבה מעניקה לך.
איך שיר נולד אצלך.
קסם של שאלה עבורי, סדנת הכתיבה שעברתי, אחחחחחחחח דודו בוסי.
נפגשתי עם המילים הללו- סדנת כתיבה בשנה הכי גרועה של חיי,אפריל שנת 2005 הייתי במשבר. לא עבדתי מאחר והותקפתי במקום עבודתי, [לא הנוכחי בקופ"ח]. פסיכולוגים חכמים טענו בזמנו שזו הייתה תופעת רגרסיה לנעשה איתי עם בעלי לשעבר בבית [לא אדבר עליה, היא עברה, מכריי פה בדרך המילים יודעים, מה גם תקציר קל יש בסיפור שפורסם פה: "בובה על חוט." סיפור אותו כתבתי בסדנת הכתיבה ואשר פורסם במקומון בעירי והן מפורסם באתר הספרייה בעירי].
בתקופה ההיא כאמור גיליתי את השקט במלוא יופיו מלווה בציוצי ציפורים והלכתי המון ברגל. יום אחד עברתי וגיליתי בשעות הבוקר את הספרייה העירונית, השקט שם בשעות היום ריתק אותי. עקבתי אחר הספרניות בעבודתן עד שנתקלתי בשילוט האומר שמתחילה הרשמה לסדנת כתיבה עם הסופר [המדהים בעיניי היום] דודו בוסי, העלות הייתה אפסית כמעט-100 שקלים לשנה, החלטתי לעשות זאת כי תמיד רציתי ללמוד לדעת איך לכתוב ומה זו בכלל סדנת כתיבה.
פגשתי אותו לראשונה איש יפהפה שחרחר עדין עם עיניים טובות, אכזבה אותי מעט העובדה שהוא היה טוב בסיפורים ואני רציתי לשורר שירים.
דרך הסדנה הזו אשר נמשכה על פי בקשתנו לשנה נוספת ובאותה עלות, דודו עזר לי לשחרר את השד הכי נורא שהיה בתוכי, הייתי בובה בחיי וזרקתי את חוטיה לכל הרוחות עם השדים.
מאז בעצם החלו שינויים בחיי, החלטתי שאיני נשארת בחיי נישואין עם רודן ואזרתי אומץ וקמתי מן השתיקה אשר קצתי בה ועזבתי אותו.
מה הכתיבה מעניקה לי? את מחייכת אותי... חיוך ענקי היא מעניקה לי, מתרחב לי הלב קודם כל כשאני בוחנת שיר הנכתב אם בהשראה, אם מהלב, אם מחיי, אם..מכל אם אפשרי, סיפוק אדיר, כי אני אוהבת את הנישה שלי-שירת אהבה. ניסיתי משהו אחר וזה לא הולך לי כל כך טוב כמו התחושה שלי כשאני משוררת אהבה.זה תענוג אמיתי.
איך שיר נולד אצלי? מהלב, יכול להיות שאהובי אמר לי משהו ומיידית זה מעלה בי שיר. תנועה שלו, חיוך שלו, משהו הקורה בחיי יגרום לי לשורר שיר. אולי הקשבתי לשיר ברדיו ודי במילה אחת ממנו שאצבעותיי יקלידו שיר, גם לקרוא את אהוביי פה ב"דרך המילים", לעיתים זה מעורר בי השראה לשיר, לקרוא בשירת לאה גולדברג האהובה עליי או כל משורר אחר זה יעורר בי השראה לשיר.
החשוב הוא שהכתיבה מתפרצת ונובעת ישירות מארבעת חדרי לבבי.
מהו המוטו של חייך.
"תחייכי והעולם כולו יחייך לך."
באמת ובתמים אני חושבת כך. החיוך עושה טוב למראנו, מאיר את הפנים, מגיע לעיניים ומציף את צבען ומעשיר. החיוך מסביר פנים לפנים המביטות בך, כשאת מחייכת הכל מחייך, החיים מחייכים, הכל נראה ומקבל משמעות אחרת והיום עובר הכי טוב שיש, מניסיון!
מה התכונה שאת הכי אוהבת אצלך.
יכולת ההקשבה שלי, הלב הטוב עד דמעות שליJ
היכולת שלי לאהוב ולהכיל בלי גבולות, האהבה שיש בי לכל והשובבות הקסומה שליJ .
מה התכונה שאת הכי פחות אוהבת אצלך.
חייבת להיות אמיתית ולאמור שמא שאגיד עכשיו יחייך פה חבר מסוים שלי מדרך המיליםJ.
אני הכי פחות אוהבת את ה..פתיל קצר שלעיתים הוא אני.
היכולת שלי להיות נמהרת בלהסיק מסקנות שלעיתים לא נכונות ולהתלהט. הכי כואב זה שזה קורה לי עם אהוביי או אז אני אמנם מתנצלת אבל בפנים חושבת "מה זה שווה? הנזק נעשה," גם אם נסלח אני לא סולחת לעצמי.
דבר הנובע מחוסר היכולת שלי לעיתים לקחת דברים בפרופורציה, לעיתים אני מעצימה דבר שלאחר הוא כלל נראה ונשמע כהוא זה. כן בהחלט, יש לי עבודה לעבוד על ועם עצמי, אהיה אך נשכרת בתיקונים הללו אותי.
מהו הגבר האידיאלי בעיניך.
תראי מקסימונה שלי, כרגע אני משוחדת מדי ואגיד..הגבר שאיתיJ, בחיי שהוא כזה.
עכשיו ברצינות, גבר אידיאלי הוא גבר קשוב, מבין, כנה, מעניק מעצמו, רגיש לאישה שאיתו ולסביבתו, צנוע, בעל לב טוב ואמיתי.
חייב להיות איש שיחה מבריק, איש שאיתו השיחה תזרום לכל כיוון כי מבחינתי האיבר הכי סקסי בעיניי בגבר זה ה-מוח שלו.
איך את רואה את הזוגיות.
הזוגיות נתפסת אצלי כשניים בכל דבר, בהדדיות גמורה, באהבה, בכבוד הדדי הנרכש אט ועם השנים מתעצמת התחושה של אימון, הבנה מוחלטת וזו אהבה הדדית למעשה וזוגיות ראויה הנשארת לאורך זמן ולכל הזמן.
איך משפחתך מתייחסת לכתיבה שלך.
כייף לי לענות לשאלה זו, קודם כל המלך שלי-אבי היקר.
כשאבא קרא את סיפורי "בובה על חוט" הוא בכה. הבין מהיכן זה בא, [גם אימי ואחיי]. כאב את הסיפור ולא מזמן מצאתיו בארונו שמור מכל משמר, לא שאלתי שאלות. הוא יודע שאני כיום משוררת שירים באתר של גלי ומתפאר בכך אצל חבריו בעבודה, לא מזמן שוררתי לו שיר-המלך שלי. כשראה אותו שוב זלגו דמעות. יש לי אב רגיש, [כמו כל עיראקי טוב] התענג על מילותיי. את שירת האהבה איני מעיזה להראות לו ואל תשאלי בנושא איני יודעת למה בעצמי, כנראה מעדיפה לשמור זאת לפרטיותי ולאיש שאיתי.
אמא שלי - אישה יקרה ודאגנית, הקדשתי לה גם מפה שיר שלקחה לליבה ואמרה: "אוייש סופיה, מה עשית לי ללב ודמעה..." כן, אני מרגשתותם בכתיבתי.
לא מזמן שוררתי לחייל הירוק של אחותי, גבר קסום שנלחם בעזה ואת השיר תלתה אחותי בחדרו.
הבנות שלי הגדולות עם חברותיהן מדי פעם מציצות בשיריי ואומרות: "וואי אמא, את כותבת ממש יפה," וזה עושה לי תענוג בלב.
הכי התרגשתי מהתייחסות הגבר שאיתי היום, לכתיבתי ומעולם זה לא קרה לי לפניו - הפרגון שלו, רצונו לראות את שאני כותבת ועשיתי זאת באהבה גמורה ושאל " למה לא להוציא ספר? " היסיתי אותו שמוקדם מדיי צריכה להשתבח יותר בכתיבתי. אחלה משוב קיבלתי ממנו לא?J .
בקיצור גלי הסביבה הקרובה וחבריי אוהבים את כתיבתי וזה עושה לי מויי טוב.
לא מכבר התקרבת מעט אל המיסטיקה והדת – ספרי על כך.
לא בדיוק...אסביר -
תמיד הייתי מלאת אמונה רק שהתרחקתי ברגע שנפלתי למשבר ואיבדתי אמונתי כי לא אחת שאלתי אותו היכן הוא כשאני זקוקה לו ולא היה מענה.
הלכתי והתרחקתי, כבר לא שוחחתי איתו כהרגלי. הפסקתי בזמנו [2005] להדליק נרות, הרגשתי שהוא קיים עם החזקים ומעצימם.
אחרי שהתגרשתי התחלתי להתרומם, בחנתי שמיים ולאט חזרתי לאמונה כי חשבתי שהוא עוזר אך לאלה העוזרים לעצמם וגיליתי מתוך חיי שאכן כך.
היום, איני מעטרת ראשי בשביס, תמצאי אותי עם חצאית בסגנון אחרJ ומאמינה שהוא מקבל אותי כפי שאני ושומר ואוהב.
מביטה בשמיים ומדברת איתו שיחות נפש ויודעת שמאחרי השמיים הכחולים הללו יש מי שמאזין, מה גם סבתי המלאכית בוודאי העוזרת שלו אז אני במקום טוב, מחייכתותי המחשבה הזוJ.
אני מדליקה נרות שבת, בלב יש בי אמונה עצומה באל.
את פרקי התהילים התחלתי למעשה לקרוא ממלחמת עזה כשקראו לאנשים לקרוא פרקים אלו ואחרים ומאז נתפסתי לזה. שמתי לב שבכל יום שאני קוראת מהפרקים היום עובר רק בטוב, זאת אמונה לא?
אמונתי חזרה לי ואני מרגישה טוב עם עצמי ויודעת שהנפילה הזו שלי הייתה נפילה לצורך עלייה ואני מגביהה עוף לאור-כשמי סופיה- שם רוחני אמר לי בזמנו הרב שאישר שם משפחתי-אור, יש את שם האל בשמי ולכן יש מבחינתי את מלוא הווייתו בי.
לפניכם חמש מיצירותיה של סופיה אור, אלה הקרובות ביותר לליבה כולל נימוק מדוע ולמה:
דיי קשה הבחירה אני אוהבת המון משיריי, מצטערת גלי זה יהיה יותר מ-5, מה גם יש לי דואטים עם אנשים יקרים לליבי כמו בן, שולי, משה עדן, כתום ועוד...
בחירותיי הם אלה:
"ההיא" בהשראת שירו של בן ההוא.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=45680
למה בחרתי? כי פה יש את האמת שלי..הכל ללא חשש..זו אני וההתמודדות שלי בחיי.בן גירה לי את תאי המוח ואת האמת אשר קיימת אך בתוכנו ועורר בי את הצורך לשורר על סופיה של פעם אשר היום היא התהוות מקסימה [לדעתי כן?]
שושן צחור
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=48780
בחרתי בו כי הוא סיכם מערכת יחסים בת שנה לא קלה [אחרי גירושיי כמובן] סיכמתי אותה עם כל האהבה שהייתה בי ופיניתי מקום חדש לטורקיז ששולט כרגע בחיי ומטשטשת לחלוטין את כאב האחר.
געגועים גשומים
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=42400
איך אפשר שלא לבחור בו? סבתי, אהבת חיי היא הייתה.
המקום בו הייתי הכי אני זה לצידה, בחיקה חשתי הכי בטוחה, למרות עיוורונה ראיתי בעיניה אהבה עצומה, חשתי אותה בגופה, בליבה, הגעגוע לעיתים מכלה אותי, בכל פעם שזה בא נולד עבורה גם שיר.
שיר לי יקירי את שיר השירים
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=47666
בחרתי בו כי קראתי כה הרבה את שיר השירים. ענוגה השפה, ענוגה הקדושה,
תענוג לקרוא את שיר השירים.
רציתי במשהו משלי עם כל הקדושה הזו אז הנה נולד השיר הזה.
כפתור אהבה
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=48978
למה בחרתי? כי הוא, איך אומר זאת, מעט אירוטי וכתוב היטב הקצר המדליק הזה.
שונה מהמורגל אצלי.
עושה אותה
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=49302
למה? יש לי פה חבר – בן - אמר לי שחובה להביאו להיכל התהילה..:-) אז הנה, שיר מהמם ביופיו לדעתי [מסיבות האישיות לי כמובן] והוא שלי.
בחרתי בשני דואטים אשר כתבתי עם שני אנשים מקסימים, דיי קשה היה לבחור כתבתי עם עוד אנשים מ"דרך המילים", אבל נתפסתי בשני הדואטים הללו..למה? אסביר בכל שיר...
כנפי אור לוטפים [דואט עם בן]
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=45557
לכתוב עם בן ומתוך היכרותי את המקסימון הזה היה עונג צרוף, הבחור הזה שנון, מבריק, כתיבתו קולחת ועשירה כל כך. מה גם הינו אחד מחבריי הכי טובים בחיי האישיים והיכרותי אותו באה מפה. התברכתי בך מתוק שלי, חבר.
רמזים – דואט עם מקס מזור
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=39946
דואט מדהים ביופיו לטעמי, מקס מזור, בחור דתי חרדי, הוא כתב מעולמו וסגנונו ייחודי עד מאד, השתלבתי במילותיי עם מילותיו שלו באופן הכי שמיימי שאפשר, יצא דואט מקסים ביותר.
גלי, אישה מדהימה עם חוזק נפשי מדהים בעיניי, אישיות שהינה מודל חיקוי
ואומרת זאת באמיתות גמורה.
"דרך המילים" עבורי מהווה לא רק כפורקן כתיבה אלא משפחתיות שבכל פעם מרגשתותי מחדש.
הכרתי כאן אנשים אשר הינם חברי נפש במציאות חיי ועל כך אני מודה בכל פעם מחדש, מי? דולי האהובה ויקרה שלי, ארדיטי מלך המילים וחבר קסום ביותר, סמוכה ומשפחתו, בן יקירי ומחמדי, משה עדן הקסום שלי ועוד...
פה המקום להודות לכל המגיבים אליי בדרך המילים-אוהבתותכם מאד, יקרים ואהובים שלי.
תודה גלי על ראיון אשר התענגתי בכתיבתו עם מלוא אהבתי והוקרתי אותך.
