שירים
הירהורים תיאורטיים
כרגע, החיים שלי הולכים
לשום מקום
אני עוטה על עצמי
שכבות קהות
המאפשרות לי להשלים
עם הפשרות הקטנות
של החיים
ועקת הבדידות
בי נשברת
כמו ענן
ללא ידיעה מוקדמת.
הודעה מתכתית מתוכי
מבשרת
"בחירה מתוך בריחה"
ושרירי הפה שלי נותרים מתוחים
כי באותו החלל
איננו יכולים להיות,
אני ועצמי
והדבר הזה
בתוך החזה
התופח למימדים המקשים לנשום,
אולי המגע ישכיח אֶת תְּפֵלוּת הַטעם של האבדון.
בפנים,
אני ממשיכה לבעור.
חפצתי להתבודד בשקט
ועשיתי זאת בדרך פחדנית
ובאכזריות קטיפתית.
אמרתי :
לא לויתור.
לא לפשרה.
לא לאהבה קרה,
אבל הטון נשאר בעיקר מנומס.
אני נאחזת בקרש תועה בלב-ים
עד שהלב שלי קופא למוות.
מסתבר שקל יותר לפנטז על הדבר האמיתי
מאשר להיות באמת.
יֶדָע שימושי נובט בתוכי
על מה מפעיל אנשים
ומושך אותי לתפקיד הגיישה
בְּחוטים של משי,
בְּיופי שנועד לפעול כמו מוסיקת רקע
וליצור הרמוניה לא מודעת
שתאפשר, רק לזולת,
להקשיב לעצמו.
פעם, הכול הלך בשתיים,
היום, תחושה עמומה של החמצה,
הרהורים תיאורטיים
ואני נתקפת בחילה.
מנסה להקיא את עצמי מעצמי
ולומר כי זה ליקוי-מאורות חד-פעמי,
אבל בפנים מתגדלת ההוכחה שהתקרנפתי.
אני לא מוצאת תנוחה שבה המצפון שלי יוכל להירדם
בשלווה,
הכול נראה פתאום
חסר מוצא
חסר עתיד.
ברור לי כחושך
שלעולם לא אוכל באמת
והקללה תרדוף אותי
הרבה שנים אחרי.
בהפכפכות הזאת של התחושות
כמות ההסחות מבלבלת את עולמי
עד כי אני מאבדת את השביל הפנימי.
בִּסְבָךְ החיים אני לא מבינה
רוב הזמן,
מה עושֶה את המילה "אני" ?
מה ביני לביני ?
מהקול -
לא יוצא לי דבר.
פתאום,
בגלל הנוכחות שלך
הרגשתי אנושית
וזה הזכיר לי שיש גם טוב בעולם,
חברות שצוברת עוצמה עם השנים.
בסבלנות.
מתחנה לתחנה.
חברות שנבנית אט אט,
מִלֶבֶנִים של מעשים קטנים,
אבל הויכוחים המעגליים שביני לביני-
על ההרכבים החדשים בחיי,
לא מאפשרים לי להבין.
מנסה להתרכז
ולקרוא את המחשבות
הקטנות שלי,
לגרד פחות מבוכה,
אבל בינינו מסתתרת מחשבה מעיקה
שהופכה למשנה סדורה ומנומקת.
מעולם לא הייתי בהיכלות של צדק
אבל תמיד הרגשתי אשמה.
זה אולי החטא הקדמון שלי
שמהדהד ללא הרף
וזו אולי הדאגה הישראלית שלך -
כְּבוּשָה בִּי
כֶּבּוּשָה.
מוותרת על הניסיון להבין את התמונה הגדולה
וּמתחילה לצוד את הפרטים הקטנים.
אפשר לחוש את השכנוע הפנימי
בשקט שבי
מול האינברירה
מול האיוֹם העצמי
אשד המילים שבתוכי,
דוקר
מתנשא
ופוצע בעיקר, אני בוחרת לצחצח את העברית
כי כל הלעז נועד לבלבל
ולתעתע מקנאה
ביני לביני -
מחכה שמשהו ייפול
מחפשת פינה של שקט
בלי שקרים וסודות
מקווה כשהעניינים ישובו להתמסלל
וּבְּדַקוֹת של איפוק מְכּוּוָץ
מנסה להרוויח זמן.
