רעיה

למה תפרו ימייך מרבדים שחורים

למה בעינייך נבטה דמעה

ונשרה להפרות את הפצעים

אך פצעייך כבר הגלידו רעיה

מקסם חיוכך חזר כמו שהיה

רק נותר עוד עצב קט בין הדפים

את שומרת אותו עמוק בפנים

רעיתי

עת שושנייך הם פרחי גני

ותקוותייך הן מקור אושרי

ואהבה אחת יפה גלוית פנים

אהבתנו רבת השנים

וכשחרטה סכין חדה בבשרך

עת נשמתך ספגה מכת גלים

עת הרעדת מיתר וכאבך פקע בכדי

בעירת ליבך כבתה שמחת חיים

ואת שאבדת ביעף רעיתי

גם אב הנחת לפני האלוקים

ואחר תקופת משבר ספוגת כאבים