שברים

יד קפוצה בצד הגוף

הלמות צעדים

על אבני המדרכת

לרגע קפא הזמן לנצח

ומיד אחריו

היד מתרוממת בקשת

צלצול זכוכית

כמו התנפצו פעמוני הזמן

לאלפי רסיסי זיכרון

ונחתו בארץ התוהו.

*

ציפור על ענף מעלי

פורשת כנפיה

בקו-קו ארוך.

על כף רגלי היחפה

נמלה זוחלת

עוברת מנמש

לכתם לכלוך

מחפשת את הטעם.

מולי חיוכה של אמא

תלוי על קרן ירח

מהבהב לרגע בין ענפי העץ

ונמוג ברוח.

 *

ראיתי את יאנק

מחזיק בשתי אצבעות

קוביית סוכר

מביא אותה אל פיו

סוגר שפתיו על הפינה

מוצץ, שואב

אותי, את כולי

לתוך פיו

גרגרים גרגרים

אני נמס

על לשונו

דביק ושקוף

ונעלם.

*

דורקה כאן

צמודה לשמאלי

שערות זרועה הזקורות

מקור, מאימה

משתקות את עורי.

אני מביט בה

והיא מחייכת

בין שיניה הקדמיות

פעור בור מדמם

זורח קרניים של זהב.

שתיקח אותי השמש אליה

מוחי מבקש בלי קול.

הפה של דורקה נקפץ

בעווית של שקיעה.

 ©כל הזכויות שמורות לביתיה שלו