שירים

מחר

 
 
הייתי בגן כשזה קרה לראשונה
הרגשתי כועס ונרגז
נמאס להיות תמיד קטן 
לקשקש ולשחק בחול
אוף מתי כבר אהיה בכיתה א' 
ואוכל להרגיש גדול.
ב - א' מהר מאוד הבנתי שיש לי עוד מה ללמוד
אני רק בתחילת הדרך
עד מתי יחליטו עליי ויגידו 
מה לאכול מה ללבוש מה לנעול
רוצה להיות תלמיד בתיכון
וסוף סוף ליהנות -  ולדעת הכל.
בתיכון כבר הרגשתי אחרת
אך עדיין ממש לא מספיק
והמורה מדברת, מדברת, מדברת...
הראש רק חושב איך אותה להשתיק
מת לסיים ת'בית ספר
לעבור גיל 18, להיות אדון לעצמי
מת להסתובב על מדים עם החברה
ותקופה של ילדות להדחיק.
מתחיל קווים על הקיר שבחדר
שביזות יום א' נמשכה גם ב- ג' ו-ה'
3 שנים של שירות המולדת....
זה נראה כבר ממש לא בסדר..
היום המאושר אולי סוף סוף יגיע
כשאסיים את כל חובותיי בשרות
ואצא אל החופש הקורן וזוהר
כן, יודע זאת בבהירות.
אז זו האזרחות שלה כל כך ציפיתי
כל יום דומה לקודמו.
אין יום בחיי שפשוט הסתפקתי
רק חיכיתי ליום שיבוא...
כשהשתחררתי רציתי לעבוד
כשעבדתי רציתי לשבות
כשביליתי רציתי למצוא ת'אחת
כשהתחתנתי  רציתי למחות
אחרי הילד השני נחנקתי, כל יום רציתי לבכות
ואחרי שנים ארוכות של תשלומים ומשכנתא
טבעתי בים של חובות.
כל יום – מחר – לעצמי אמרתי
איך לא פקחתי עיניים בזמן הנכון
כל יום הייתי רעב לאח"כ
היום כבר בלי תאבון.
שהילדים יעזבו את הבית
לרגע זה חיכיתי בכל יום שעובר
חשבתי שסוף סוף אוכל כבר לחיות
עכשיו הנכדים באים לבקר..
איך לקח לי שנים ארוכות להבין
שלא בפנסיה אפרוש הכנפיים
היום בין 70 בלי רגע של נחת
במראה עייפות העיניים.
הבוקר הרגשתי לחצים בחזה
מיד לרופא נגשתי
אין ספק שאתה מן אדם שכזה...
תפסתי ת'ראש – התיישבתי..
תתחיל לחיות קצת אדוני -  
הוא אמר
לפני שיהיה מאוחר....
ואני בלי לחשוב פשוט עניתי
אני עייף – 
נדבר כבר מחר....

תגובות