ישבנו שנינו בחדר הגדול. כל החבר'ה מתעסקים בשלהם, עד שתתחיל שיחת שכב"ג. כולם בעיקר משתטים. ברקע התנגנה מוסיקה תמידית צפויה, ולא מרגשת, מתרברבת מתוך הרמקול הגדול על הספה. ישבתי מעוגלת בחולמניות. ציפיתי כל כך שינחתו כמה צלילים שיוסיפו לי את חומרי היצירה לדמיון שלי, שהתחנן להתחיל לפעול. זה השעמום שדירבן אותו.
כמה צלילים מעומעמים הגיחו. יכול להיות שהתחיל שיר באמת נוגע עכשיו ברדיו? לקחה לי בדיוק שניה לזהות את השיר הזה. Hallelujah. חשבתי לעצמי שזה שיר שבהחלט עצורות בו תחושות, אבל אין לו זהות ברורה. אין לו תקופה ברורה שאני משייכת אליו, ולא אהוב מסוים, ולא הרגשה מסוימת.
ואז שמעתי
i heard there was a secret chordנפלאות המוסיקה.
that david played and it pleased the lord כי אלוהים נמצא במוסיקה...
but you don't really care from music, do you?
מאית שניה של שוק מחשבתי, פתאום הרגשתי למי אני יכולה לחבר את השיר הזה. לא אכפת לו ממוסיקה. הוא שלח לי שיר לפני שלוש שנים וככה הרגשתי שאני כנראה מתאהבת בו. אבל מי הוא עכשיו, בכלל אכפת לו ממוסיקה? שניה של חליפת מחשבות, ועלתה בי הרגשה מרה-מתוקה בלב, הרמתי את ראשי מתוך אינסטינקט ורציתי להסתכל על אהובי. להפתעתי גיליתי שגם הוא מסתכל עלי. באותה שניה, באותה שורה, באותה הבעה. הוא חשב כמוני. הוא חשב שלי לא אכפת ממוסיקה. לא האמנתי שזה קורה לי, תסריט כל כך מושלם. הרמנו את הראש באותה שורה. הבנו את זה ותיקשרנו בשקט בלי שאף אחד ישים לב,עם הגבות והעיניים. וידענו שעכשיו נלווה את השיר לכל אורכו.
וככל שהשיר התקדם הבנתי שזה השיר שלי ושלו. כל פזמון ושורה. זה השיר שלי ושלו.
well it goes like this the fourth, the fifth
the minor fall and the major lift
the baffled king composing hallelujah
***האמת היא שלסיפור שלנו אין באמת התחלה. אני לא זוכרת מתי הוא התחיל לאהוב אותי, ואני לא זוכרת רגע מיוחד שבו ידעתי שאני אוהבת אותו. אף פעם לא חשבתי על רגעים כאלה, אף פעם לא חיפשתי אותם.
לפני כמה חודשים הוא סיפר לי אחרי כמה בקבוקי בירה, למה הוא הכריז אז לפני שלוש שנים בפני כל מי ששאל... שהוא אוהב אותי, ורק אותי. וסוף סוף, השנה,לאחר כל כך הרבה ימים, הבנתי שהוא ידע לזהות את מה שאני לא.
שנינו שומעים את האקורד הזה, כשהמינור נופל, והמז'ור עולה. כולם שוטים מסביב,ואנחנו שנינו קשורים בחבלי הנבדלות הקסומים.***
Hallelujah
well your faith was strong but you needed proof
you saw her bathing on the roof
her beauty and the moonlight overthrew you
she tied you to her kitchen chair
she broke your throne and she cut your hair
and from your lips she drew the hallelujah
*** "אוף! נהרסה לי השרשרת פנינים שלקחתי מאמא" ליל פסח האחרון בתקופה הנפלאה בחיי.קסם מושלם מהתל באווירה. כולנו יושבים בגן השעשועים והבטן שלי מתהפכת מציפייה והרגשה שלא הכרתי בעבר. משהו שאוכל לי את הבטן ואת בית החזה, אבל המשהו הזה נעים. האוויר האביבי השתלב בריקמה עדינה עם הההרגשה שלנו, שהתפרסה בשקט בכל פינה. בין העץ הצדדי, לברזיה, וה"בלבלות" והספסלים. ההרגשה שלנו מעצימה כל גן שעשועים פשוט. "אני אתקן לך אותה" הוא התקרב אלי ואני כבר לא זוכרת מה הרגשתי, לבשתי חולצה לבנה עם עיטורי זהב עדינים במיוחד בשבילו. וכמובן שגם השרשרת הייתה במיוחד בשבילו. הוא ענד לי את השרשרת מחדש, וידעתי שהוא עושה את זה בצורה כזו שאף אחד אחר לא היה עושה, בכזו אהבה, שאף אחד אחר לא הרגיש. אני לא חשבתי שאהבתי אותו אז.
היתלתי בו, וקשרתי אותו, וסיממתי אותו. וקפאתי מולו.
והוא עזב, כזה ילד, כאלה ילדים. הוא עזב והשאיר מילה אחרונה של שלמות שנשברת וגעגוע שמבקש לאחות את השברים...הללויה.***
Hallelujah
baby i've been here before
i've seen this room and i've walked this floor
i used to live alone before i knew you
i've seen your flag on the marble arch
but love is not a victory march
it's a cold and it's a broken hallelujah
*** צעקת את שמי ושם משפחתי, ביגון מעורר רחמים. כעסת ונשפכת. שתוי. כל כך דחית אותי אז, חוסר השליטה, הטוטאליות המוחלטת. כל כך פחדתי מהמצב הזה, כל החבר'ה נמצאים באותו מקום בו נפרדנו אני ואתה בשנה שעברה. ולפני שכבר דמיינתי תסריטים גרועים, יצרת אותם לבד. "את שקרנית!!!". ככה, ליד כולם, אהוב ליבי שתוי מעורר רחמים וסלידה צועק את שמי במין שנאת-אהבה וקורא לי שקרנית. זה היה ערב יום עצמאות מלוכלך ומעופש, שכבתי על החול הנוקם, עייפה ומתייבשת. קפאתי במקומי. לא ידעתי מה להגיד, לא ידעתי איך להציל את עצמי. "אני שקרנית??? אתה שקרן...". אני שונאת את המקום הזה, המקום בו נפרדנו. בכל מקום שהוא אינו גן השעשועים או רחובות המושבה הגרמנית, הסיפור שלנו נשבר.
לפעמים אני חוזרת לגן השעושועים חנוק הזכרונות. ככל שהשנים עוברות יותר קשה לי לנשום כשאני נכנסת לשם ביום שגרתי ורגיל. כל פיסת אדמה חודרת מתחת עורי. מזרימה בדמי נוזל תוסס ומתפרץ. אני מרגיעה את הוויתי. ומשלימה בשקט מילה במילה, משפט במשפט, מכל זכרון מאובן.
הייתי כאן כבר, הלכתי, ונשמתי. ואיך שלא ידעתי, שתזכור כל צעד מתרחק שלי, תנטור ותשמור, ותתחיל במלחמה לא נגמרת. כועס ופגוע, תבזיק לעברי מילים אחדות ודוקרות. עכשיו ניראה שהתקדמת הלאה, ואני נשארתי לטבול במימי הזכרונות.
אתה מתרברב באיזו מסיכה בועטת, משתטה בתום רשעים. אני כל כך רוצה שוב את יאיר שאהבתי. תבין, אין כאן מנצח או מפסיד. אני יודעת שפגעתי בך. ואני מצטערת, אבל אהבה היא סיפור, היא דמעה עצורה, היא הרגשה טהורה, היא הרגשה נוראה, היא התחרטות שמלקה. אתה תפספס אותה אם תנסה להוכיח שאני שקרנית, או שלא פגעתי לך בגאווה. ***
Hallelujah
well there was a time when you let me know
what's really going on below
but now you never show that to me…. do you??
but remember when i moved in you
and the holy dove was moving too
and every breath we drew was hallelujah
***הגעתי לגן השעשועים אחוזת ציפיות. אני כבר לא זוכרת איך מצאתי את עצמי יושבת לבד על הספסל. אתה התקרבת והתיישבת לידי. הזכרונות האלה לא מעלים בי שמחה יתרה. אני לא יודעת איך הצלחתי להתמודד עם האינטימיות הזו שהרעפת עלי.למרות שאז אהבתי אותך כמו שלא אהבתי מעולם, בכל הגוף,ובכל הנשימה, בכל הנשמה. מה שחשוב לי בזכרון הזה הוא המשפט שאמרת לי, ורק היום הבנתי למה התכוונת. "כשזה רק אני ואת, את שונה" נשארו בגן ילד או שניים, העצים הספסלים הברזיה וה"בלבלות" נשארו איתנות במקומן הנצחי כמעט. זו רק האהבה שלך שהחלה לחנוק את האווירה.
אתה שיר שהולחן על ידי אלוהים.
אני שיר שנכתב על ידי עצמו.
ניסית לגלות לי אז ברמזים שקטים את מה שאתה חושב, ואני הייתי שקועה מידי בכדי להקשיב, או שאתה היית מפוחד מידי בכדי להסביר.
היום אתה כבר לא מפחד לדבר על העבר. ומגלה לי בעוד ערב גדוד מיני רבים, מה שחשבת אז. חבל שאתה לא מגלה לי את מה שאתה חושב עכשיו. אני יושבת בלב דואב, מחכה לנער יפה שימצא תשובות חדשות לשאלותיי. בעבר ידעתי הכל, וככל שהתקדמו השנים, מצאתי תשובות והטלתי ספק בשאלותי.
זוכר שלשנינו היו תשובות ? נדמה לי שכל מה שנותר לך בזמן זה, אלה שאלות נספגות במעמקי המודע והלא מודע, וכמה בקבוקי בירה.***
Hallelujah
well, maybe there's a god above
but all i've ever learned from love
was how to shoot somebody who outdrew you
it's not a cry that you hear at night
it's not somebody who's seen the light
it's a cold and it's a broken hallelujah
***השבוע, לפני כמה ימים,
עוד יום שגרתי בשבט. קיוויתי בכל ליבי לראות אותך, אהובי, קסום ונעים. כמה שנים עברו מאז, כמה מים זרמו בעורקי ליבי וגופי, מים ממיסים רגשות כעסים ואכזבות. ולאחרונה הרגשתי את החומר שלך מוזרק לי לוריד, עובר לו לאט בין איברי גופי. הבנתי שאתה היחיד שאוהב אותו עכשיו, היחיד שיאהב אותי כמו שאני חולמת עכשיו. לא האמנתי שתבוא, זה יום עבודה, אתה כל כך שקוע בתוגה שלך, טובע בשברייך ומימי נפשך שזורמים ונמהלים. אתה לא עובד, אתה רק צוחק צחוק משוגע.
לפתע ראיתי את אהובי מתהלך לו, ההתרגשות אוכלת, כמה בנאלי, כמה עצוב.
שוב?
התיישבתי על הסלע, כמו נסיכה, כמו אהובה מחכה. התפקיד הזה נעם לי כל כך, במיוחד בגלל שאתה השלמת את תפקידך בסיפור. בקסם שבור מגעגוע, הללויה. שניים שזוכרים חוויות רחוקות, ודמעות מתאדות. הבטנו אחד בשני, אני מחייכת בביישנות, מגלה את כל הקלפים, אתה מחייך בשמחה עצובה, מאבד את כל הסיפורים. אתה אמרת לי שלום רחוק ועצוב, אני חייכתי בתוגה, בחזרה.
לאחר זמן אבוד בכבלי אהבה, דקות או שנייות, או אפילו מאיות, לא יכולת להשאיר את האהובה המרוחקת הזו לבד על סלעה. התקרבת בהליכה מוכרת, זאת המתקרבת, החוששת, האוהבת, השומרת, זאת שמתגברת, רק בשביל לגוע ברגש. מלמלת וזכית בהבנתי המלאה. שבאת להגיד שלום, בחיבוק, באהבה..מהר שיחקנו, מהר הצגנו, נשיקת שלום שגרתית של חברים לגדוד. אבל אתה ידעת, ואני ידעתי, שברגע הקטן הזה, אתה האהוב, ואני האהובה.
אתה אוהב אותי ברגע אמת ויציאה מהצגה, אבל הורס כל שבב הרגשה נעימה. אתה זוכר ומקפיא, כשאני רוצה ללמד אותך את מה שהבנתי, אתה אוהב אותי, ואני אותך, אבל אתה רוצה לנצח או לנקום, או לפגוע. או שבכלל כבר שכחת אותי, ואני מנסה להחיות גוויה.
כל מה שבמהלך מסעי הבנתי על האהבה,שאנחנו מקווים,ורק אלוהים יודע את התשובה. ***
Hallelujah
