סיפור שכתבתי על חבר

זה סיפור שכתבתי לפני חודש אבל עד עכשיו אף 1 לא קרא את הסיפור הזה חוץ ממני והילד שכתבתי עליו
אז אני מבקש שתקראו ותגידו לי איך יצא{זה הסיפור הראשון שלי אז תתחשבו}

אין כותרת..{לא החלטתי}

סיפור על ילד שכולם מנצלים אותו ומעתיקים ממנו כי הוא חכם וגם אחרי שתפסו אותו נותן לעתיק ורק הוא נענש הוא ממשיך עד שהוא שם לב שזה לא שווה את זה והוא
סתם נפגע מזה ושכולם רוצים אותו בשביל המבחנים וחוץ מזה הם לא צריכים אותו כחבר ואז הוא מחליט לעשות צעד חשוב
ילד מכיתתו אומר לו דנייי תן לי להעתיק ואז הילד צועק:"דיי לא רוצה לתת לך להעתיק" המורה ענישה את
שתי הילדים אבל זה לא נגמר כי הילד הראשון שצעק התחילו לצחוק עליו:"חרשןן וחרשןןן"
אבל הוא ידע שזה הדבר הנכון לעשות
ואחר כך..התחילו לעשות עליו חרם ורק החברים האמיתים שלו דיברו איתו,זאת אומרת שהם דיברו אותו בסתר שלא כל הכיתה תחרים גם אותם
לאחר כמה ימים דני ישב עם הילדים שרצו להעתיק והסביר להם שזה לא כדי להם בגלל שהם לא לומדים כלום ככה ומה הם יעשו אם לא יהיה בעולם?אך ללא הצלחה
הם פשוט היו תקועים בבועה שלהם מכיון שהם חשבו רק על הציונים ולא עם השכל שלהם מתרחב ויודע דברים חדשים וחבל
דני מרוב היאוש התחיל כבר לחשוב על הרע מכל שהוא יצטרך לחזור שוב לגלות להם בשביל שיפסיקו ובאמת כך היה עד שהמורה תפסה את דני נותן להעתיק וישבה איתו
לשיחה אחר הצהריים היא אמרה לו:"דני מה עובר עלייך אני לא מכירה אותך ככה השתנתה לי!" ואז דני השיב בהיסוס:"אבל זה בגלל החברים"
המורה ההמומה לא הבינה למה אך דני הסביר לה את כל מה שקרה והיא החליטה שלא לא להתיחס וחשבה שהוא משקר..
משקר..בשביל לחסות על עצמו אבל לבסוף כאשר דני לא נתן להעתיק היא שמה לב שהוא במצב רוח רעע ודיברה איתו והבינה שזה בגלל החברים שלא רוצים אותו
בחברתם..אז דני חשב כמה ימים ואמר למורה מוקדם בבוקר שלא אכפת לא שיקראו לו חרשן אבל הוא יעשה מה שהוא חושב לעשות
ענו שאחרי זה החברים ראו שזה לא עובד בדרך הטוב אז האם איימו עליו שהם ירביצו לו אם לא יגלה להם וזה רק להפחיד אותו הם עשו את זה
ואז הוא גילה להם ככה במשך כמה זמן ואחרי זה הוא הביןשהוא עוד פעם נגרר ולא נתן להעתיק והם לא נגעו בו הוא הבין שהם סתם איימו ואם הוא היה עומד על
עקרונותיו הוא היה מצליח ולא מפחד מאחרים
המורה התרגשה מכך שהילד אומר את האמת ולא מסתתר מאחורי חששות של מה הילדים יגידו היא חייכה אליו במעין גאווה שכזאת ואמרה:"דני אני ממש גאה בךך אתה
בנאדם מיוחד" אחרי זמן מה דני עבר לכיתה י'ב וסיים את הלימודים אך הילדים האחרים לא היו עם תעודות בגרות בכלל אך דני סיים
בהצלחה רבהה ויש לו כבר תואר ראשון ועד עכשיו דני זוכר את המשפט הזה והולך איתו כל חיו משפט שאביו אמר לו:"כוח גדול כרוך באחריות גדולה"{המשפט
שבמרכאות לא בטוח שהוא יהיה}
לבסוף דני ראה שיש אנשים כמוהו בעולם,דומים לו ברגשתוי ובתכונותיו ולכן התחילו להיות לו חברים מהאוניברסיטה ששה הוא כל כך נהנה וחי בלי חשש מה יעשו אם
הוא ילמד או מה יגידו לו..הוא פתאום הרגיש נורא משוחחר בחברה אחרתת
ופתאום הוא לא היה שונה במובן הרע של המילה אלא הוא ראה שכל אחד מיוחד בצורה אחרת וגם הוא מיוחד כי הוא עבר תהליך כלשהו