ועכשיו

בָּאתָ אֶתְמוֹל עִם גִּרְסָה חֲדָשָׁה,

הַשֶּׁקֶט הָיָה כֹּה הַמּוּם.

וּבְנַפְשִׁי שֶׁלִּי גָּבְרָה הַתְּחוּשָׁה,

שֶׁהַקַּיִץ קָרִיר וְגָשׁוּם.

כְּשֶׁהִגַּעְתָּ הַיּוֹם, לֹא הִשְׁאַרְתָּ מָקוֹם,

הֵגַפְתָּ תְּרִיסֵי הַחֲלוֹם

וְחִזַּקְתָּ אִפּוּר וְהִדְלַקְתָּ גַּפְרוּר,

כְּדֵי לִמְצֹא עוֹד מִלִּים לַסִּפּוּר.

אַתָּה מוֹזֵג לִי מַשְׁקֶה, מִתְכַּוֵּץ וְשׁוֹתֶה

וְהַקֶּרַח נָמַס כְּמוֹ חַיֶּיךָ.

וְאוֹחֵז אֶת הַכּוֹס, מִתְעַרְפֵּל וְרוֹאֶה

אֵיךְ לִבִּי מִתְעַרְטֵל בְּפָנֶיךָ.

אֵיךְ לָקַחְתָּ אֶת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ,

בִּתְשׁוּקוֹת הַלֵּילוֹת הַחַמִּים.

וְגִלִּיתָ פִּתְאוֹם שֶׁאֲנִי רַק שֶׁלְּךָ,

לֹא רוֹצֶה שֶׁפִּתְאוֹם תָּבוֹא מָחָר

וּתְבַקֵּשׁ לַחְזֹר.

נֶפֶשׁ זוֹעֶקֶת בַּלֵּב כְּבָר שַׁלֶּכֶת,

אֲנִי לֹא רוֹצֶה שׁוּב לִפֹּל,

כִּי עַכְשָׁו אַתָּה מְשַׁקֵּר לִי,

לֹא מַבִּיט בְּעֵינַי

וַעֲדַיִן מַמְשִׁיךְ לְשַׁקֵּר לִי.

וְעַכְשָׁו אֲנִי מִשְׁתַּכֵּר לִי...