הנופל שרצה להיות שמוק

אימי שלחמה וחילצה מקרביה

ואותות גבורה עטו את שדיה-

דרך החצוצרות ושיירות הפיפי

והדם, לפקודות שריר הרחם הדוחק

כשל מודיעיני על המסך בחמ"ל

לו הייתי יכול, דאז, הייתי נשאר!

כמה אהבתי עמוק בשטח הוואגינה-

בועת השפיר, מה עוד חם ונעים?!

הרשי לי להשתפך, רגע, טרם תלכי-

דבר מה אחרון להתגבר אודותיי,

טרם פי החרוך יתמלא בעפר

וצואת תולעים תשלשלו בין שיניי

הרגע האחרון שלי בעינייך

ואז לזיכרון, ואתחלף בעוד שניים-

לא יהיו לי שוב ריחות כאלה

תמהיל שתן ובכי, כמו בחמ"ל, תבליצי

אימי מה כבד העול עליי,

שאלות עבורך שארבו לי בשבי-

כמו דאודורנט לבית שחי מצחין,

מסכת אב"כ כבדה לפצצת סירחון;

איך לא אמרת שמותר לא לקום?

כשהפין עומד דום, הגיבור עלול ליפול!

אז הטלטולה נבלע, עמוק בערווה,

הבחורה צחקה, לה יש ולי אין.

במלתחות לעגו, "לא פין ולא פות",

איך הייתי חוזר, אף מתחלף עם הזרג.

בקרב אמרת שכולם הם אחים

אבל מה בתחתית ונתלים רק ביצים?

אז...

כשל מודיעיני על המסך בחמ"ל

לו הייתי יכול, דאז, הייתי נשאר!

כמה אהבתי עמוק בשטח הוואגינה-

בועת השפיר, מה עוד חם ונעים?!