אמש

אמש חלמתי עלייך,

 וצמתך הייתה מונחת על גבך החשוף.

כעץ המפצפץ בלהבות שפתייך,

כך לבי נכרת בשכחת גופך.

ושברי עצים התאספו מחוץ לחצר,  

בזוהמת חיי חידדו לתוך ערמות זיכרונותיי,  לעורקיי,

, גווע ברעב זכיתי למעט לחם צר.

קבצתי כנדבות עוד מעט מכוויותיי,

המשכיחות חלומות אחרים.

אמש חלמתי עלייך,

הלום יין שאלתי עלייך,

קבור ראש פיללתי לעץ מת,

משתיקתי האיומה, התפוגגת ונעלמת.

והתעוררתי הלום חלום וזרועותיי גיששו באפילה,

מתחננות לדבר מה אחר פרט לאוויר המקיף ללא לאות,

שתיקתי האיומה, חצבה שירים ללילה,

וקרומי השינה עוד שמעו אנקות, גניחות ואנחות בכל אות.

מתוך בריכה, בעולם זר וקודר,

חיוכך נצרב בראשי הבוער,

אמש חלמתי עלייך,

ובהתעוררי דמותך נאבדה מעיניי,

הכרית התכופפה עם רגליי המדמיינות את משכבי מתחתייך,

וכאב בן אלמוות בער בימיי.