לבכות לך/ יעל כרמי גבאי 7.7.09

- תגידי, את בטוחה שהוא מת?

היא שואלת בפעם המאה , מסרבת להאמין

- כן כבר שש שנים, אני משיבה

???????

- אז איך זה שלא הזמינו אותי להלוויה?

- את היית בהלוויה, דודה.

-את בטוחה? וגם את?

-כן. אני שוב ושוב מסבירה.

- ומתי הוא יחזור?

*

מה לאמר - את האמת או לשקר?

--הוא לא יחזור דודה, הוא בשמיים.

-- מה הוא עושה שם?

- לא יודעת.. הוא מתפלל על כולנו.

- על מה הוא מתפלל?

- שתהיי בריאה.

-נו, אז למה אני חולה????

*

- אז למה הוא עזב אותי לבד?

היא מקשה מדדה על המקל.

- יכול להיות...

- ולך יש נכדים?

- לא יש לי שני בנים.

- נו שיהיה להם מזל טוב.

*

- תאכלי דודה, האוכל מתקרר.

-אין לי תיאבון אני כל הזמן לבד.

-אבל עכשיו אני כאן. תאכלי...

- זה טעים האורז, ממש יצא לך אחד אחד מי עשה?

- אני.

בישלתי לך אתמול כמה בישולים דודה.

שיהיה לך טעים.

- באמת טעים , תגידי יש לך כבר נכדים?

- לא רק שני בנים.

אני כל יום מדברת איתו , עם בעלי, עם התמונה שעל הקיר, מתי אמרת שהוא חוזר?

- לא אמרתי שהוא חוזר דודה , כי הוא לא יחזור...

-למה הוא לא יחזור, מה הוא כבר לא אוהב אותי?

פרץ של דמעות שוב מציף את פניה.

- הוא אוהב, אבל הוא רחוק...

- איך את יודעת? איפה קברו אותו? בגבעת שאול?

תגידי את היית בהלוויה? מסכן בטח הוא נורא סבל

לפני שהוא מת...

- אבל עכשיו הוא נח, דודה . תגמרי את הקציצות.

- אני לא יכולה לאכול, הוא מסתכל עלי מן התמונה,

רבע שעה חולפת כנצח

- למה הקציצות על הצלחת?

- השארתי לך כדי שתאכלי.

- כן? מי עשה אותם?

- אני , דודה אתמול בישלתי לך כמה תבשילים.

אז מה בישלת?

- כתבתי לך על הדף: קציצות ולפתן, ירקות מאודים ואורז

וגם דג.

- אני נורא אוהבת דג, גם אברם אהב, אבל עכשיו אני רק מדברת איתו ליד התמונה, אני בטוחה שהוא מקשיב,

הוא כזה חי בתמונה. הנה פה הוא ואני רוקדים בבר מצווה של הנכד שלנו. הוא בצבא עכשיו את יודעת.

ולך.. יש נכדים?

- לא, עוד לא. הקציצות מתקררות דודה, חבל.

- חבל על מי שמת.

אני כל כך מתגעגעת אליו. מתח הוא יחזור???

וחוזר חלילה.

כמה עצוב.

לבכות לך.