חזרה ליצירות
סיפורים

בועות

דגה | (11/07/2009 09:53) | 144 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
בועות
 
באחד מאותם ימי הסתו החמים, אפרוח בודד וגלמוד, "הברווזון המכוער" - כינו אותו, לא ידע שהוא בעצם אפרוח של ברבור, ברבור קטנטן, ברבורון חמוד, מה גם שאי אפשר לומר ברבורון מבלי שיעשה בלבול בלשון ויישמע ברברן...ואפרוח זה היה מופנם ונעול בין נוצותיו האפרוחיות, שלא אהב את השתקפותו במים, שזה ניכר על פניו, במקורו הרחב מדי, גופו צנום וקטנטן מדי ופלומות הסמורות תמיד, שחורות עם כתמי צהבהב כיסוהו ללא טיפת חן וללא זיו הפז.
הוא לא אהב כפות רגליו, גדולות מדי כגודל גופו, כגודל משוט ותודה לאל שחנן אותו בשתיים! מי יודע מה היה גורלו רק באחת...?! והשתיים בכתום עז, בולטות מעל פני המים...את זה האגם-הוא לא אהב-המשיך לחתור גם במחשבותיו-כולם רוחצים בו את גבם...הנה הפיל, כמה מרשים המראה ! בחדקו הארוך ארוך שאינו מפילו-לא קדימה ולא לאחור, שוטף בו את כל כולו ולא חשוב גודל הפיל...וואוו...זה אדיר!!-ונפלו פניו...בעודו שוחה בעגמימות ראה במרחק לא רב את ושתי המלכה ונערותיה סביבה בגיגית ענקית שצפה על פני האגם, גופה השדוף בעירום, בוהק בחלקלקותו, ללא שערות סמורות-את זה הוא ראה בוודאות-בררר...שיער פלומתו שגם במים סמרו לניגלה מול עיניו, אך היה לו יותר מעניין - הבועות ! - הבועות העוטות את המלכה, מסתירות לא מסתירות את יפי קימורי גופה, יפי פניה ושיער ראשה העבה, השחור והבוהק בכחול לכל אורכו עד מעבר למותניה הצרות...כן, הבועות, בועות על בועות, גבעות עולות ויורדות בקצף של בועות, משתובבות בגיגית, באוויר, מעלה-מטה מעלה-מטה מטה מעלה...התפלבלו עיניו-איך היא עושָה אותן, לעזאזל!-תהה בתאווה-חושק גם אני לטבול בהן, אהיה יפה, חלק ובוהק...אזר אומץ והתקרב במהירות מסחררת לגיגית - בוע...בוע...התמלא פיו בבועות ולא יצאו המילים המוכנות מראש, על כן טבל ראשו בעיניים עצומות, נשימה עמוקה...ונחבט בקצה הגיגית הקשיחה...כנראה התעלף, כי לא חש בהמולה שהתחוללה סביבו, רק מגע רך, מגע אצבעות קסומות...
הנערות, הן עקבו אחריו מרגע שטבלו באגם, למזלו, מיהרו למשותו אל המלכה ושתי, אל אצילות ידיה המושטות: הבו לי, הבו אותו אליי...ותשיתהו בחיקה.
ושתי ליטפה ברוך, בועה ועוד בועה ליחכו מראשו אל גבו, הלוך-הלוך-וחלוק, הילכו והחליקו פלומתו, כמשי רך נעם לשניהם יחדיו...
אז פקח עיניים גדולות לרווחה, לא הייתה בו בהלה ולא תדהמה, רק התפוצץ ראשו - הבועות !-היהפכו חברבורותיו גם אם אינו נמר?! היהפוך צבעו הכושי גם אם אינו מרוט?! והוא בידי אשת המלך, המלכה האהובה, אותו היא קוסמת, כעת, בגיגית הבועות - הזו בועת חלום שממנו לא יתעורר או בועת המשש העומדת להתפוצץ בפניו...
רק בממש אפשר לחוש מגע
מגע המלכה בשפתיה, צבע התות, נשיקות - בנשיקות חמות...הבטיחה שוב ושוב לאמצו, אפרוח רך, מחמד מועדף...
האביב מגיע להפשיר בועות שקפאו בנהר החיים -
את בועת האפרוח המכוער והבודד - לברבור יפהפה, אהוב ונודד בלהקה למרחק...
את המלכה ושתי האהובה - לפשוטת-עם, גרושה/שנואה ורחוקה מגיגית הקסומה...
טבען של בועות ללכת לאיבוד, אם בטוב ואם ברע,,, ואולי גם עם החי בתוכן....
 
כל הזכויות שמורות!

תגובות

חזרה ליצירות