מוסר השכל

לפני שנים רבות,בעיירה יהודית באחד האיזורים הנידחים בפולין,

חי לו בחור יהודי צעיר בגיל העשרה, בן למשפחת מצוקה.

מדי יום משעות השחר היה מגיע לבית הכנסת ,מתיישב בירכתיים

ומאזין לתפילות.

קרוא וכתוב לא ידע, האמצעים לא עמדו למשפחתו הדלה להביאו

אפילו לרכישת ידע בסיסית.

שמו נקרא בצלאל בן אבי, בן יחיד להורים קשישים עטופים בדלותם.

בצלאל ששום קרן אור לא האירה את עתידו המתין, בציפיתו קיווה

שביום מן הימים יבחר לתפקיד גבאי בית הכנסת, וזה אכן היה התפקיד

העיקרי לו חתר במחשבותיו.

מדי שנים מספר החליטו באי בית הכנסת לבחור גבאי חדש

ההמתנה הארוכה, וחוסר היכולת  המינימלית לא הוסיפו לבצלאל

וכך המשיך לפקוד את מושבו בכל התפילות מספר פעמים ביום.

בעת שבגר, ובהגיעו לאמצע שנות העשרים החליט באחת לשנות את דרכו.

מדי לילה באשמורת יצא מביתו ועסק בתפקידי סבלות בשוק המקומי,

עם המעות שנאספו קנה עגלת יד שתקל על מאמציו בעיסוקו.

ולימים רכש חמור עם עגלה והחל כעצמאי להוביל חפצי הקונים.

ובחסכונותיו שהצטברו רכש עוד ועוד עגלות, החליף את החמורים,

רכש סוסים צעירים וחזקים, והקים חברת הובלות מוצלחת.

 ובחלוף שנים מספר, קנה רכבים ומכשירים מתקדמים להעברת ציוד,

רהיטים אספקה וידו בכל.

באחד הימים נקרא לפגישה בבנק המקומי, המנהל קיבלו בכבוד רב,

והפליא בברכותיו על חריצותו ושקדנותו המופלאות של בצלאל.

המנהל הנכבד הציע והסביר שאת כספי רווחיו והונו יש להשקיע בבנק

וכמובן הסביר על התמורה הכספית בכל השקעה והשקעה.

בצלאל התלהב מהרעיון, הרים את שק כספו, ושיטח בפני המנהל

את כספו הרב.

התרגשות רבה ארעה בבנק הקטן, משקיע רציני לעולם לא נראה אצלם.

המנהל הנכבד פרס על שולחנו טפסי תוכניות להשקעות, פנה לבצלאל

וביקשו לחתום את שמו בתחתית, וכך לצרפו כמשקיע נכבד לרשת הבנקים,

אולם בצלאל טען שאין ביכולתו למלא אחר בקשת המנהל,

ומדוע לא תוכל אדון נכבד?

בצלאל הנמיך מבטו ואמר, איני יודע קרוא וכתוב,

הכיצד נשאל,

לו הייתי קורא וכותב הייתי נשאר גבאי בבית הכנסת.

                                                                                (סיפור מאבי ז"ל בתקופת ילדותי)