אולי מחר

עוברת בין סלעים וקוצים

לנבור אחר כוחות מחודשים

בתוך העבר העקוב מכאובים

לעולם לא נשכח את תמרות העשן

את האב והבן

את המבט המיותם

קשה להשאיר מאחור את העבר העכור

את עיניה הכבויות של האם

ואת הלב השבור

אך תמיד יש את יום המחר

זהו יום חדש וטוב יותר

גם לאהבה כבר תהיה מדינה

את דגל העתיד נניף בגאווה

ואולי מחר אחד יפה

יפרוץ גבולות אל אופק הומה

ולא ינבלו יותר פרחי הלב

תמירי בנים

לא ידעו יותר כאב

כן כזה יהיה יום המחר

עתיד מתוק ותקווה ברוכה

הרע יתחלף בטוב אופטימיות קלה