שירים

שועלות בחוף בת-ים

 
 
באחד האמשים, סתם יום חולין רגיל,
ישבו שועלות בחוף בת-ים,מוקה ווניל.
חשבו לעצמן, לנו לא חשוב הגיל,
העיקר אליבא דשועלית, לחדד עוקצו של תרגיל.
 
הגיע התם, והרהר בליבו,
אלו זוג אווזות , לצוד בשעריהן אבוא...
לו הסיק או רק הבין בזמן, במבוא...
הוא הניצוד האחרון, כמותו נפלו אלפים, אולי ריבוא?
 
בחבלי אהבה וכישוף, ביגון שאולה הורידו,
את זקן השבט ההדור, עתיר הניסיון, מה תגידו?
נכבל ברשתות תחבולה והינדוס,
הכל כאן כתוב בעט ובקולמוס..
 
ארבו לו בפינה, היא שחור והיא לבן,
הציתו נשמתו בכאוס  בלאגאן,
לא השכיל, ולא הביט לאחור,
לבסוף באפילה .... רק תחתית הבור.
 
ורק הים ראה....ויידום.

תגובות