בין חלומות ומלחמות
תזכיר מפרק ראשון
שלשה חברים שניים לפני צבא
אחד לקראת סיום שירותו
יורדים למרכז ירושלים לבלות
ונכנסים לסרט "בעבור חופן דולרים"
מפגש משולש חלק שני
וכך התנהל הסרט למשך 10 דקות כשלפתע, ללא התראה, צעק אסייג לעבר איסטווד:
"כמה אתה מעשן! זה לא בריא!" וצחק צחוק אדיר, כי בדיוק באותו רגע, איסטווד זרק את הסיגר ודרך עליו במגפו. האסייג הזה אמר: "אתם רואים! הוא שמע לי וכיבה את הסיגר שלו". מכל רחבי אולם הקולנוע נשמעו צעקות: היי אתם שם תשתקו כבר, ואסייג המשיך בשלו. "אם אתה לא מפסיק אני יורד אליך", צעק מישהו לעבר אסייג. ואז אסייג קם ממקמו. וכשאומרים "אסייג קם ממקומו", הדבר דומה לדוב שעומד על שתי רגליו. זאת לדעת: אסייג היה בעל ממדי גוף יוצאים מגדר הרגיל.
גובהו מטר תשעים וחמשה ס"מ ורוחבו כמעט 90 ס"מ. ממש דוב גריזלי.
"למי אמרת לשתוק ?" הוא פנה לבחור שמאחורינו. הבחור הצנום שרעדה וחיל אחזו בו, ענה בגמגום, "לא לך! אני התכוונתי לאיסטווד". "אהה טוב". ענה אסייג וחזר למקומו, כאשר מי שישב מאחוריו לא ראה קולנוע, רק שמע.
44 דקות. זה אורכו של הגלגל הראשון של הסרט, שהיה בצבעים ובשיטת ה"סינימה-סקופ"- מסך רחב - שכל נוף-המרחב של העלילה נמצא בתוכו, ונותן לצופה תחושה שהוא "משתתף" באירועים.
הפסקה של 10 דקות. האור באולם דלק לקול שריקות וצפצופים של הצופים. לפעמים הסרט היה נקרע באמצע, וקללות כגון: "סרטן! (מסריט) לך הביתה!" "אימא שלך"... ועוד פנינים.. ממילון "אבן שושן" . סיגריות בוערות היו מושלכות אל עבר חרכי ההקרנה.
"אברם", הכריז אסייג, כדרכו בכל הפסקת סרט, "תגיד מה עם איזה קרטיב?" ותמיד עניתי לו באותה מטבע. "כלומר ?!" ואיצקוביץ היה מתערב "שו, כלומר? הבן אדם רוצה קרטיב ואין לו כסף". ודרך אגב היה מוסיף "גם אני לא הייתי מתנגד לאיזה קרטיב".
"טוב". עניתי לאיצקוביץ. "קח שתי לירות ותביא שלשה ארטיקים" ואז תמיד הוספתי "את העודף תשמור לעצמך".
"איך עודף" שאל איצקוביץ, "הרי ארטיק עולה 65 גרוש כפול שלוש, נשאר 5 גרוש, זה כסף?"
"וודאי שזה כסף", עניתי. "הרי גם את זה אין לך בכיס. ואתה חי 'ממתנות עניים' ו'מתרומות ומעשרות'. יללה, יללה, סע לפני שהסרט יתחיל. מקסימום תקנה לך מסטיק 'עלמה' צהוב עם הבחורה הבלונדינית בתמונה".
עוד 40 דקות של יריות ואיזה מאה הרוגים מה שהירושלמים כינו "עשרה הרוגים בגרוש", חתמו את ההצגה הראשונה, והצופים עשו דרכם החוצה מנסים לגלגל את האקדח הדמיוני כמו קלינט איסטווד. היו גם מטומטמים שלא הבינו את הסרט "הכבד והעמוק" והתחבאו בשירותים עד להצגה שנייה. מה שנקרא שתי הצגות במחיר כרטיס אחד.
מרבית הסדרנים היו רחמנים בני רחמנים ואם גילו שיש מעט אנשים להצגה שנייה, היו מעלימים עין מחסרי ההבנה ומשאירים אותם לעוד הצגה. וכמו שאמרו חכמינו.. הכול לפי העניין.
מחשבות על שרות בצבא.
רק עברנו את קולנוע "חן" לכיוון ה"ג'רוסלם פוסט" שברחוב "החבצלת" בואכה רחוב הנביאים, התחיל אסייג במונולוג שלא נשמע במחוזותינו. וכך דיבר עם עצמו: שלמה המלך אמר: "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?"
"ואיך זה" שאל, "שאנחנו שלושה שנועדנו?" אסייג המשיך לדבר לעצמו ו"הקשה" עוד קושיה: "האם שלמה המלך חושב ששלושה אינם יכולים להיוועד?" ואז הוא נתן תשובה - שאפילו חכמי מוסררה לא חשבו עליה: "על כרחך" אמר אסייג, "שרק שניים יכולים להיוועד בזמן אחד, ואילו השלישי הוא מצטרף לשניים ואז החוט המשולש לא במהרה יינתק". נאלמנו דום אני ואיצקוביץ.
הסתכלתי על איצקוביץ ואיצקוביץ הסתכל עלי. ואז איצקוביץ אמר לאסייג: אתה – כמטומטם ידוע – מנין לך השפה העשירה הזו, ומנין אתה מכיר את דברי שלמה המלך?"
וכאן המשיך אסייג להפתיע במין שפה שלא שייכת למקום מגוריו: "כן ידידיי, דומה אני בעיניכם לכסיל ואוויל, אולם אין הדברים כך. חכם אני יותר משהנכם נוטים לחשוב. עוד תיווכחו נכוחה, שיעקוב אסייג הוא בעל דעת ותבונה שאין בנמצא"
הרגשנו, איצקוביץ ואני, יראת כבוד כלפי "הדוב הגריזלי" שהפך לפתע לאיש אחר לחלוטין מכפי שהכרנו במשך שנים. ונדברנו לתהות על קנקנו בשבוע הבא באיזו "הצגה יומית", ולראות אם ההארות שהיו לו פתאום, נבעו מ"הפגישה" עם איסטווד, או שיש כאן איזה אחד מל"ו צדיקים נסתרים.
הגענו לצומת הרחובות "הנביאים – דבורה הנביאה". איצקו ואני – שגרים בסמיכות עמדנו להיפרד מאסייג. ואז שאלתי את איצקוביץ: "תגיד, מתי אתה חוזר לצבא?"
"ביום שני". ענה. "למה אתה שואל?"
"מה דעתך שניפגש כאן ביום ראשון בערב בשעה 7 ? ונלך לשתות קפה ב'טעמון'?"
אסייג התעורר מהרהוריו. "טעמון!?" שאל בפליאה ."אף פעם לא נכנסתי לשם. זה לא קפה של הבוהמה? אלה השמאלנים?"
"מה איכפת לך שמאלנים ימניים?" שאלתי. "אנחנו הולכים לקפה אנחנו לא מבינים בעיתונים ופוליטיקה. ובכלל, מי הזמין אותך אני דברתי עם איצקו?"
"מה ? אתה לא רוצה שאבוא אתכם?" שאל, נעלב אסייג.
"אני לא אמרתי שאתה לא מוזמן". עניתי. "רק אמרתי שזה לא משנה איפה שותים קפה. אבל אם זה מפריע לך אז נשב אצל 'מרגלית העקומה'. בבן יהודה".
"בסדר". ענה. "באיזה יום אמרת ?"
"ראשון. למה?"
"כי בימי שני ורביעי אני עסוק מאוד ולא אוכל לבוא".
"למה?" שאל איצקוביץ. והוסיף. "אתה צריך לנהל את ישיבות הממשלה עם לוי אשכול?"
"לא, לא. יש לי דברים יותר חשובים. אספר לכם בבית הקפה ביום ראשון".
