נועה

בשאט נפש שרוטה

בפקעת תחושות

רק קולה עוד נשמע כהלמות

וכשליבה שותת דם

התחפר ונדם

ובה דלת חייה נסגרה

בתוכה חצובה

והנר מרצד

בקצה האפילה

בדמעות התפילה

בחורבן משפחה

בצער עמוק בלי נחם

עת אביה הוא האויב בה לוחם

והוא כרשע כפושע

הולם ללא ישע

פסיעה בינו לפראות

כענק הלופת את צווארה

עת נועה שורפת בפצע חשוף

ובלי רופא לה

אביה שמצפונו התעייף

כאכזר התנקם בה

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי