לא אשם

מפליג בים דמעותיי בספינת מרורים

שתיקתי הולכת איתי הרחק מכאן

האופק והחוף לא היו לי מדינה

שמועה חלפה בי כי הנה חיי

כסיפור שנכתב בימי שלכת זהב

וכתעודה שנתנה לי כספר חיים

כאבים רחוקים שבי נחרטים

מנסה בנרות לא לאבד עשתונות

נושא זיכרונותיי ככאבים מתים

כשעוצם את עיניי אל גבול חלומותיי

כשמתעורר מתוך אימת לילותיי אל ימיי

מדפדף בין דפי האלבום הישן

תצלום שחור לבן מסע בזמן

זמנים נוראיים כאבים רחוקים

עכשיו אני בסופם של דרכים

כי אז ההשלמה הייתה קשה

ועכשיו אין מנוס רק לבטוח בה

לא אשם הייתי ולא אהיה