מֵעֵבֶר לְעַצְמִי

תּוּגַת הַלַּיְלָה

נָגְסָה בֶּעָסִיס חֲלוֹמוֹתַי

וְהִשְׁלִיכָה אוֹתִי לְאַפְלוּלִית הָרְחוֹב.

שִׁפְעַת כּוֹכָבִים פֵּאֲרָה אֶת הַשָּׁמַיִם

וּבְעוֹדִי הוֹלֵךְ וְקָטֵן

הִבְהִיקָה לְעֹמֶק דַּלּוּתִי.

הַקֹּר חוֹתֵךְ אֶת הַשֶּׁקֶט

שֶׁנּוֹפֵל עַל שָׁעָה מְאֻחֶרֶת

וַאֲנִי מִתְפַּתֵּל בַּכְּמִיהָה,

תּוֹפֵר זִכָּרוֹן לְזִכָּרוֹן

בְּנִסָּיוֹן לְכַסּוֹת אֶת בְּדִידוּתִי.

©