מכתב לבני - ברק

                        המקום

נולדת אל המוסיקה, ברק, ואני לא ידעתי לקרוא אותות.

יום שני, כתמיד עשרה שיעורי פסנתר ברצף. הדס, מודי, דנה-תלמידיי, מגיעים בזה אחר זה והצירים החלו. הבטתי בשעון, עקבתי בדריכות אחר הפערים המצטמצמים.

סבא קרא לך ברק, על שום הגשם הראשון, שהפתיע באותו יום חמים של נובמבר. הוא כנראה קורא אותות, טוב ממני.

 תינוק חייכן, קורן לכל עבר, עומד על מיטתו ומצביע: "את זה!" מילה שימושית ושגורה היטב בפיך כבר מגיל שמונה חודשים.

"את זה!" דרשת גם בגיל ארבע, מבקש להנחות תיאטרון בובות כמו זה שראינו בפארק הירקון.

פעמיים בשבוע נסענו יחד אלתמר בשכונת יד אליהו. קורס בובנאות? מי שמע על זה, מי יודע מה זה בכלל. תלמידים נוספים לא הגיעו לסדנא הזו, אך אתה דאגת לאייש אותה פעמיים בשבוע בהתמדה. שנה, שנתיים, שלוש. בנית בובות מעיסות נייר, הכנסת מילים לפיהן והצגת בפני כל ילדי השכונה. דרמטי וקליל כפי שרק אתה יודע להיות.

"את זה כן!" אחזת בכינור-רבע זעיר בידך, למשך חצי שנה קצרה.

"את זה לא!" אמרת לחוגי המחוננים שנקראת אליו.

"זה כן," הצטרפת לתיאטרון הרצליה, מופיע בשלושה תפקידים שונים בהצגה "בילבי."

"זה לא," אמרת לחוג לג'ודו.

"זה כן," נרשמת למגמת תיאטרון בתיכון החדש בהרצליה.

"הוא יהיה שחקן," אמרו יודעי דבר, הרבה לפני תעודת ההצטיינות על המונולוגים של חנוך לוין בבחינת הבגרות.

רק אני לא ידעתי לקרוא אותות.

נולדת את המוסיקה, ברק שלי.

                         "המקום"

                        מילים, לחן ושירה ברק ויס

במקום הכי חשוף

בין החומות מעבר לתקוות

קרוב יותר לפחד

רחוק מהאמת

אוו אוו אוו

במקום הכי חשוך

בין הקנאה מעבר ליופי

קרוב לאהבה

רחוק מעצמי

אוו אוו אוו

פזמון:

פה זה נגמר ושם זה מתחיל

כמו בובה על חוט שבוטחת במפעיל

שם קורים קסמים אנשים נעלמים

ורואים צבעים שונים, פנים

נוסע קילומטרים לאורך הימים

לראות את המקום שלי בפנים.

 המשך במסיבה אצל דויד סמוכה.