שָׁנָה חוֹלֶפֶת

הָרוּחַ מִסְמְרָה צֹהַר תִּקְווֹתַי

אֶל הַסְּתָו

וְלִבִּי מְנַסֶּה לְהַשִּׁיל

שְׁאֵרִיּוֹת אַהֲבָה מְטֻפָּחוֹת,

מְיַגְּעוֹת.

מְכַתֵּת רַגְלַי בְּדֶרֶךְ שֶׁהִצְהִיבָה

בְּנָפְלָהּ לַחְשֹׂף סִימָנִים

מֵרָזָיו הַמְּרַפְּאִים

שֶׁל הַזְּמַן.

בְּרָקִים

מִתְמַקְּדִים עַל פְּצָעִים שֶׁטֶּרֶם הִגְלִידוּ;

רוֹעֲמִים בִּי זִכְרוֹנוֹת

שֶׁהָיוּ מֻדְחָקִים.

בֵּין טִפּוֹת רַבּוֹת מִתְיַבֵּשׁ,

נִמְלַט מִדְּמָעוֹת,

אַךְ הַקֹּר מְאַתֵּר אוֹתִי בְּנָקֵל

וּבְזָלְעַפְתוֹ

מַרְעִיד נִשְׁמָתִי, מַכְהֶה חוּשַׁי.

הָאָבִיב

חוֹלֵק אִתִּי אֶת פְּרִיחָתוֹ

וַאֲנִי מִתְעוֹרֵר בְּכָל צְבָעַי אֶל מוּל הַקֶּשֶׁת.

הָעֵצִים מְאַמְּצִים הַבָּעָתִי

לְתוֹךְ עַלְוָתָם,

מַשִּׁיבִים חִיּוּךְ שֶׁנִּגְזַל זֶה מִזְּמַן,

שׁוֹלְחִים אוֹתִי

לָתוּר אַחַר

קֶרֶן אוֹר מְשׁוֹבֶבֶת.

הַשֶּׁמֶשׁ,

כְּבַת-בְּרִית וָתִיקָה,

מְרִימָה פָּנַי בְּחֲמִימוּת

לְעֵבֶר הַיָּם.

מַחְשְׁבוֹתַי עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת עִם הַגַּלִּים -

דּוֹמְמוֹת לְהִשְׁתַּקְּפוּת פִּתְאוֹמִית

שֶׁל דְּמוּתֵךְ,

הַמַּשְׁהָה אֶת הַשְּׁקִיעָה,

לְצַד דְּמוּתִי.

©