שירתי

לא סתומה שירתי או נרמזת,

לא ניחוש לה נדרש  לא מילון.

כמו בצבת את הלב היא אוחזת,

כי הרגש נמזג בה המון.

יש דשים בה, חוקרים, מתעמקים,

מחפשים כוונות נסתרות.

מטפסים על הרים, פוערים עמקים,

מגישים פירושים בצרורות.

אך תמה שירתי, לא נשגבת,

ופונה לאדם שבך.

מגזימה ונרגשת, צוחקת, עוגבת,

נועדה היא גם לי גם לך.

לעיתים חריזה היא כוללת,

או שזורים בה אִמרה או ציטוט,

כי דַבָר שירתי לא שוללת,

ולא פעם תמצא בה דבר שטות.

אז חייך, העצב או תצא מכליך,

כנטיית לבבו של כל איש,

אך דבר מה ממני אליך.

לעולם אל תהא לה אדיש.

כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©