את שירו

שוב מתנגן לו שירו

עם בוא הערב

עם לכת החמה .

הוא פורט על מיתרי האהבה

ביגון את פנייה

הוא נזכר  בלכתה

בבוא השלכת .

שירו אבד כבר אינו מתנגן.

הוא מחפש  מנגינה אחרת

הוא מצפה שתשוב

שתראה פניה אליו.

ויוכל הוא לשוב

ולפרוט מנגינות,

אהובות כמוהה.

את שירו

אינך משכילה

כי חושק הוא

לפרוט על מיתרייך אהבה

את שיאו ,

מנגנת בחושייך

את נפלאות אהבתו

קורעת את מיתרי לבבו.

ושירו מנגן כבעבר,

אינו מרפה מזיכרונותיה,

אם כי חרף

נקרעו מיתריו

הוא בשלו,

פורט ,

בתקווה לשוב ולשמוע

את שירו האובד. .