37039022_files_news.jpg
חווה היא משהו מיוחד במינו, האישה הכי יפה שהכרתי אי פעם, ויש הטוענים שגם אכיר. אם זה היה תלוי בי, הייתי מעניק לי שם מעט שונה, אך מכיוון שזהו השם היחיד שעלה לבוס בראש, אקבל את דבריו בכניעה גמורה. אני, לעומתה, זכיתי בשם קליט וחביב. אדם. תודו שזה אחלה בחלה של שם. ממש שם לתפארת מדינת ישראל! עוד תבינו בהמשך כיצד אני יודע על קיומו של משפט עתידי זה.
אנו לובשים רק עלי תאנה על מבושינו. אם להיות כנים, זהו הלבוש הכי נוח בעולם כולו. מה צריך יותר בחום של 40 מעלות במדינתנו הנצחית והשלמה 'גן עדן', אם לא לבוש מינימלי וגירוי מקסימלי? כן, תתפלאו, כבר אז הבנו דבר או שניים ביחסי אישות ובאופנה. ייתכן שזה אכן הסתכם בדבר או שניים, אך החשוב הוא שהבנו! חווה אהבה את השערות על החזה שלי, אשר לא היו רבות אך דמו ליער צעיר. אני, לעומתה, אהבתי לראות אותה מגולחת למשעי. מובן לכם שלא ממש זכיתי לראות את זה קורה. חברת הענק ג'ילט עדיין לא הגיעה לאזור ואנו הסתפקנו בפנטזיות רטובות על עור חלק ועדין.
ודאי תשאלו כיצד אני יודע כל כך הרבה על העתיד. ובכן, אני מניח ששמעתם על הסיפור עם הנחש. אכן, הממזר הקטן פיתה את אהובתי לאכול תפוח אדום ישר מהעץ, רק שני שקלים לקילוגרם, רק היום רק היום. חווה הלכה אחריו כמו צאן לטבח, כמו שמן אחרי האוכל וכמו רוס אחרי רייצ'ל. בלי לשאול שאלות, בלי לחשוד שמא הבחור הוא סוכן ביטוח רמאי, בלי לומר מילה. הלכה, ואני אחריה כמו צאן לטבח, וכמו ההמשך הנ"ל. התפוח האדום היה די טעים ושווה את המחיר המופקע שניתן לו על ידי הרוכל. ברגע הראשון חשתי מתיקות נוראה. ברגע השני חשתי את חווה מעליי בפוזה שאינה משתמעת לשתי פנים. דהרנו אל האופק בשמחה.
לכן, מאז אותו יום, התחלתי לדעת הרבה על העולם הזה. ידעתי שיום יבוא ואגלה כי אחד מניניי ינחת על הירח. כמו כן, הבנתי כי העם הנבחר ישלח תימני בעל שיער ארוך לזכות באירוויזיון עם שיר קליט מלא ברגש. לבסוף, הבנתי כי יהיה אדם בעל כוחות אימתניים אשר יוכל לרפא כל אדם באשר הוא תמורת תשלום מופקע ושמו יהיה אורן זריף בעל הנס. לא רק העתיד נגלה לעיניי, אלא גם ההווה. הבנתי שחווה היא יצור המכונה נקבה ואני מכונה זכר. הנחש מכונה, כמה מפתיע, נחש. לפני כן קראתי לו 'פסס' והוא התייצב מיד. המעניין הוא שגם לחווה קראתי כך. בתחילה הגיעה מיד, אך אחרי מקרה התפוח החלה לסטור לי בחוזקה באומרה כי אינה השפחה שלי ואני חתיכת שוביניסט מגעיל.
הימים חלפו ואנו נותרנו זוג אוהב. עלי התאנה התחלפו בבד אופנתי, השדיים הוסתרו בימים ונתגלו אליי רק בלילות. באחד מן הימים מצאתי אותה בוכיה. שאלתי לפשר דמעותיה והיא השיבה כי הבוס ביקר אותה לפני זמן מה. "רק אל תגידי לי שכדור הארץ מתחמם! זה יהיה נורא!", אמרתי לה בטון דאגני ומצטדק. "טיפש, מדובר בי. נאמר לי שבכל חודש אסבול מכאבי בטן רבים וגם שאלד בנים בצער". השבתי לה שאין זה נורא וננסה לדאוג שיהיו לנו כמה שיותר בנות על מנת שלא תסבול. חווה הביטה בי במבט אוהב ואמרה כי למרות טיפשותי הרבה, היא אוהבת אותי עד בלי די.
הבנתי שכולנו נמות בסופו של דבר. שהחיים לא יהיו קלים ונצטרך לעבוד את האדמה עד יום מותנו על מנת לחיות בכבוד. הבנתי עוד שגם אם לא נצטרך לעבוד את האדמה ונביא אנשים נחותים מאתנו במקומנו, ניאלץ לשלם מסים כבדים על שכרנו הנמוך. אכן- חיים קשים. מאז, בכל פעם שאני רואה נחש אני מקלל את הרגע בו הלכתי כצאן אחר אהובתי וכרוס אחר רייצ'ליתי.
קיללתי עוד את התפוח האדום הזה, אשר גרם לי חיים כה מרים. התפוח מצדו, השיב לי כי בלעדיו לא הייתי יודע אישה מעולם. יש בדבריו משהו, אך בשל היותי קנטרן לא קטן, אעדיף להביט בחצי קנה הסוף הריק ולא במלא. כן, עוד לא המציאו את הזכוכית. לא קל כאן. 'פסס', אני קורא לה ברגע של גירוי כלשהו וחוטף עוד סטירה לאוסף. יום אחד זה יעבוד לי.
