שירת הלב

לקחת את נפשי בעפעוף עינייך
במבטך קסום,

אל ליבי חדרת ברוך ונעימות,

ואני כה חפצתי להשיט ספינותיי
אל נמל אהבותיך,

לעגון בין מיצרי האהבות המתעוררות.

אלי ימים  אפליג, אליך,

והרוח במפרשי נושבה, ברטט הימים,

אלי האיים הנסתרים, בהם טמונים

מטמונות אהבתי,

הנצורים בסודות חיים,

בין החולות הזהובים וצוקי צורים.

הרוחות המנשבות מפריחות

ברינת ליבי,  בעודי שר לך את

לחני אהבתי.

אם היית המוסיקה הייתי שר אותך

משיאי הרים, מפסגות צוקים,

ממרום העיתים טעוני הריגושים,

עד כמה כמהתי להניח ראשי

על יצוע אהבתך,

להטיל עוגני,  במימי המפרץ השלווים,

להאזין ללחניך המלטפים,
במשחקם עם קלידי עוגב רכים,

משתוקק לאסוף דמעת עיניך,
 פנינת אהבתך,