"קול האמת"

דוני  הציץ בשעונו בעצבנות הולכת וגוברת.  בעוד 30 דקות בדיוק עליו לשלוח רשומה בת 400 מילים לעיתונו השבדי "קול האמת", והוא עדיין לא כתב ולו מילה אחת.

הוא השעין ראשו בכבדות על מסעד כסאו ושִׁחזר את דבריו של סטון, העורך הראשי של העיתון:

"דוני, כידוע לך מצב העיתון בכי רע, רק בחודש האחרון נרשמה ירידה של 25 אחוזים בתפוצה, על כולנו להתגייס ולעשות מאמץ עילאי כדי להשיב אלינו את הקוראים שנטשו.

כבכיר העיתונאים שלי אני מבקש שתכין מאמר  חזק ונוקב שיזעזע את העולם כולו. לא אכפת לי מה תכתוב, ולא משנה מידת אמינות הדברים. עליך מוטלת החובה לגרום לקוראים להאמין שזאת אמת לאמיתה.אני סומך עליך, דוני".

דוני, צעיר בלונדיני כחוש ועצבני,  בהה בעיניו הכחולות והקרות במסך המחשב שמולו תוך כדי דפדוף מהיר ברחבי המרשתת, ותר בחיפוש קדחתני אחר חומר שפרסומו  - כך קיווה-

ירעיד את אמות הסיפים.

הלחץ הולך וגובר, תקתוק השעון מתחרה בדפיקות לבו, הזמן הולך ואוזל...

לפתע אורו עיניו: הנה אתר ערבי מתורגם לשבדית. כאן, ידע מניסיון עבר, ימצא את החדשות המסעירות ביותר.

דוני חבט באצבעותיו החיוורות – שהאדימו מרוב לחץ – על מקשי המקלדת,ושלח במהירות את הכתבה לעיתון .

הוא קם על רגליו, הזדקף בגאווה ופלט אנחת רווחה:

 עַם אחד עלול להיפגע קשות מהמאמר -אבל לעומת זאת - עיתון

"קול האמת" לא ייסגר!

© שיבולת ברזני