מתאהב בי מחדש

כל הערב שתינו כבד, ודיברנו על אושר ישן, עד שלא היה אור, והיית שיכור... אז אמרתי, תישאר לישון כאן.

לא ענית, וזו הייתה הסכמה מסתודדת. חיכינו עד שכל החבר'ה ילכו, והנה שוב,כמו מלפני שלוש שנים, כשהמסיבה נגמרת וכולם הולכים, אנחנו עדיין שייכים, אחד לשני. חתולים משגעים את הלילה,כוכבים מתרסקים באוזון המותש, והפעם אתה מתאהב בי מחדש...

לילה של סתיו מגשש, פרומונים באוויר, פרומונים בבושם על הצוואר, פרומונים פיזיולוגים בדם. אני זוכרת את הריח שלך, אתה זוכר את שלי.ההורים שלי לא בבית, והספה שהכרתי מאז היותי ילדה, נעשית יותר ויותר ממגנטת. אתה יושב עליה בשלמות של משיכה ורגש. עם הג'ינס הבהירים שלך, והסוודר הכחול של לקוסט שאני הכי אוהבת. לא יכולתי שלא להתיישב על ידך. בשקט מופתי. כאילו מעולם לא למדנו לדבר. שני ילדים-אנשים, שמכריזים ללא מילים, בעלות, כאילו חיו ביחד חיי משפחה במשך שנים.

אנחנו כבר קרובים וזה לא סוד, לך הרבה יותר קשה להסתיר את הנשימות שנעשות כבדות. אני מרגישה את  כל התהליכים מאיטים. הדם שזורם לי בגוף נעשה פתאום כל כך פרטני, עד שהנשימה מסתננת בשקט, נשאפת ברגע וננשפת. אנחנו עדיין רק יושבים, אבל אתה כבר נזכר בחוסר  השליטה שלך בכל מה שנוגע אלי, כאילו מעולם לא שכחת, כאילו מעולם לא שיחקת. ומספיקה רק תנועה חדה ועגולה כאחד, בשביל שההצגה תישבר. מסתמם, מתערבב....בי מחדש, כן אתה מתאהב, בי מחדש.

במראות ירוקות ורעות, ראיתי אותך משתקף, הפעלתי קסמים, גילתי כשפים, ניתבתי אותך לחיים שחוזרים. רגשות משתגעים, חלקי גוף גועשים, על כל השנים שמתחנו עד קצה הסיפורים.

השיער שלי חלק ואסוף בסיכה מאספת, שומרת וסוגרת. הפנים נקיות מאיפור, ורק הריסים מעוגלים וגדושים במסקרה שהיפנטה אותך לפני שלוש שנים. החיוך ביישני ותמים, הפה מציע רעיונות אחרים. הגוף לא בדיוק כמו מלפני שלוש שנים, השלים נשיות, והידיים שלך יודעות את מה שפספסו במהלך זמני הגעגועים. צל של חולשה, וריח אשה, גנבו אותך שוב לתוכי.

כשאתה תופס אותי בצידי המותניים, התזוזה שלי מתנגדת, והלשון שלך מנחמת, מטיילת וחותרת, בפה שלי, בשפתיים שמסכימות ומשלימות, בפרטנות מאוחדת. שנינו מחוברים ולא מוכנים לעזוב.  הריחות שלנו התערבבו, התבלבלו בין הגופים, והזכרונות משתגעים.

ושוב פעם אתה מתאהב, בי מחדש, מתרסק, מתחרב... בי מחדש.

הגופיה הלבנה שלי נושלת מהגוף, ואתה מהפנט, מהתל, אני מחבקת ומחזיקה אותך כמה שרק אפשר, שהפעם לא תלך, שהפעם תשאר. ואתה יודע ומסמן שתתקבע לנצח אם רק אבקש.אני נצמדת, מכירה ורושמת, שיהיה לי זכרון, שלא אפספס שום חלקיק של הזדמנות. בעור שלך, בשפתיים, בלחי, בצוואר, בכתפיים.

אתה כל כך יפה ונעים, השיער השחור והחלק, הפנים הרציניים והמיוסרים. העיניים הכחולות-מזוקקות שחושפות ומאיימות על כל הגנה שלי. אתה כמו מגנט של חטאים. אני נוגעת במקומות שמעוררים יצרים.

ירח בוכה, לילה הומה, מסעיר בשתיקה, מחדד חושים, מספר סיפורים. פותח מחדש תהליכים.

הרצון שלך ברור והחלטי. ואני מצטרפת להתפרקות המעצורים.  וכתבנו שירים על עצמנו, ונגמרנו מרעל ודבש, כשהחושך ירד, רקדנו לבד... בעולם שכבר אין בו ממש.

אך הפעם אתה מתאהב, כך אתה מתאהב, בי מחדש.