אני מקווה מאד שעכשיו הכל סודר, לאחר טיפול בנושא הכנסת היצירות.
פרק 1
לפעמים הגבול בין הזיה למציאות מיטשטש אצלך. אתה יודע שאתה לא שווה דבר וחצי דבר, בלי החלום. שם, אתה יכול להיות מלך, לפחות לכמה שניות נמוגות.
אם היה צריך לבחור צבעי-חיים, היה מערבב את הלבן עם השחור.
שחור על הבוקר, זה הקטע שלו. אש קטנה. את הסוכר הוא מוסיף רק לקראת תום הרתיחה. בוחש לאט לאט בפינג'ן האלומיניום המהוה, שקנתה לו אמו. היום בקושי מוצאים כאלה, רק אמא עליזה יודעת איפה למצוא אותם. מכירה את כל המקומות הנידחים, את אותן חנויות שכמעט נעלמו מן העולם.
"סיר הוא שנותן את הטעם הנכון לכל תבשיל," הייתה אומרת לו, "כל תבשיל והסיר שלו," תמכה בידה בגב המותש מתלאות-החיים, הרהרה גם על המכסה שלו. כי לכל סיר יש מכסה, מן הידועות הוא, "ואלומיניום לקפה שחור, זה כמו כפפה ליד," התבוננה ביחיד שנותר לה – מרדכי. מורדוך שלה.
והוא עומד ובוחש. לאט. בסבלנות. מתבונן היטב, שלא לפספס את הקאימק. מצפה לשנייה הזאת בה מתהווה העיגול למעלה. בבירור. וכשהמים מאיימים לגאות מעל לגדות הפינג'ן, לגלוש מעל ומעבר לדפנות - זה הזמן לכבות. כך, רגע קטנטן וקריטי לפני נקודת הרתיחה. סבלנות ואיפוק זה כל מה שצריך. אחר-כך, ניתן למזוג באיטיות את הקפה המושלם, אל כוס הזכוכית הקטנה וליהנות מהקאימק המוקצף קלות, המקשט את שפת הכוס. ככה, כמו שצריך. תאווה לחיך. וזהו, שינוח לרגע או שניים. בינתיים, יש זמן לתגלחת, גם למקלחת וכשהוא נקי הוא...מורדוך.
עיתון הבוקר ממתין על שולחן המוזאיקה העגול שקנה בדלית אל כרמל, אבנר גדסי ברקע, למי איכפת מהחריקות או מכמה שריטות קטנות זה שום דבר. ככה זה כשאוהבים ...שירים.
"הגברים בוכים בלילה," מסלסל גדסי, אבל גם הוא יודע שלא כולם. בטח לא מורדוך שמם. הוא כבר מזמן בנה סכר על ים הדמעות. סכר יציב ואיתן שאף טיפה לא חודרת מבעדו. לוקח את העיתון, מתיישב על כיסא העץ החורק, מקרבו אל שולחן המטבח הקטן עם השעוונית האדומה ולוגם אט אט מן הקפה המהביל. ביסקוויט קטן ליד, רפרוף על הכותרות והיישר אל ב"רחבי הארץ". ידיעה מזדקרת לנגד עיניו: "נמצאה גופתה של סימה כהן מירושלים. המשטרה חושדת באהובה לשעבר, והוא נעצר לחקירה. שכניה של האישה בת החמישים, סיפרו כי הקשר בין סימה לגבר הנשוי, נמשך שנים רבות על אף הפרידות המרובות והחזרה ליחסים לסירוגין. צעקות רמות שנשמעו מן הדירה לא אחת, מעידים השכנים. לשניים בן אחד שהשתחרר לא מכבר משירותו הצבאי, המשטרה חוקרת."
עוד אבן גוללה על פתח ליבו של מורדוך, הוא הציץ בשעון. יש עוד קצת זמן. בהחלט קם מוקדם מספיק. בינתיים, גופית-סבא על כתפיו רחבות. מכנסיים כחולות מחויטות, בדיוק על-פי נהלי חברת האבטחה. חולצתו בכבודה מונחת, מוכנה וממתינה על הכיסא הסמוך. אסור שתתלכלך בשום פנים ואופן, טיפת קפה אחת יכולה להוציא אותו מדעתו. אחר-כך, לך תוציא ממנה את השחור המכתים ההוא.
