פיוט לפריחת הלבנה

בלילה אשב אל מול עננים טהורים

כוכבים זורחים עם משט רוח וקולות צרצרים

ביד אריח את מאפה הפרחים ותחושת הדבש

אחוש כשאנו מתנשקים

אפרח הלילה בין החלומות אפרח הלילה כשידייך

אותי כטוהר הסטן מחזיקות.

אפרח הלילה בין התחושות בין רוח קרירה

בין תשוקות אשא עצמי בין ניגון המילה,

העוף על גלי הורד וגם על השושנה בעודך

בפנייך עליי מבט קסום מניחה.

אעמוד על המזח ואשיר לך בלדה

את מאוד המחול אראה אותך למעלה שמה

תשבי בדמיוני כצבע על מכחול

והלילה אירגע לא על מיטתי אל על החול.

במורד הנהר ובשיר הימים תשתקפי

תנווטי את העוברים וחולפים

תהיי על אפקט סקסופון כינורות

ותשוקת פסנתרים , תהיי החיבור

של  פרחי הבר וכוכבים מנווטים.

מולך יללו זוגות אוהבים הלילה הזה

רגשות חושפים, היין יהיה מתוק משאר

הימים ולשת את הרגשות לעוגה פלאית

כטבחים, ומגדלור הייתה ותהיי לנצח נצחים

מהיוצאים לדייט לתוך הזוג שנישאים.

לבנה סהר ירח ושלל שמות רבים

במשך ההיסטוריה היית באגדות

היית בסיפורים, שירה הנכתבת

כשאלייך נהיים עדים, לא רק אהבה

ומנורה הייתה משחר ההיסטוריה מנוע

לחיים מנוע לתזוזה.