כבר לבד

כבר לבד / משה ר. אזובי

זה ניסיון חדש להיות קצת לבד

לא עוברים מסך ביחד, אז אנחנו בדד

מריבות שעולות במחיר של כיעור

יחסים יורדים בחיתוך הדיבור

כועסים, לא רואים איש את האחר

מחמיצים, כבר לא רועים את החותר

פונים לאחור,  יש משהו אחר.  

הטוב והטובה נמוגים נמסים

מתפוגגים בגלי ים, הופכים לרסיסים

שחוזרים ונסים ובחול נמסים

עלי חוף סוער משתנה ובוער

נשארים כבר לבד ללא האחר.

מחשבות שעולות מושכות לפנים

אחרות מסבות אחור את הפנים

או אולי את תוכו של הפנים.

הפנים, כולו כשק של פנינים

פנינים לבנות גם שחורות

אלו שלעולם אינן מלבינות

כל צער מעלה לרקיע סערות

והלבד מנציח מחשבות אפלות.

בשורות טובות רחוקות מלהגיע

בשורות אחרות ממהרות להשפיע

המחשבות מסתובבות בקרוסלת ההתמדה

כחזרה על משפט בקביעת עמדה.

באמונה, תיקונים נעשים בגוף הסרט

באמיתות מתעוותות תמונות משתנות

עתה הן ישנות חדשות משוכתבות 

מתקנות את העבר, אני עוד לבד

התשתית מוכנה למחר של בדד

אתה ואני

זה מחיר דמיוני.

כל הזכויות שמורות © למשה ר. אזובי