לגילי יש אטליז קטן בקרן רחוב, אף אחד לא היה שם את ליבו לולא השם שקנה לעצמו, אטליז קטן שכזה עם מוניטין גדול.
אצל גילי קונים שני כרעי עוף למהדרין במחיר שני עופות, אבל בלי כחל שרק שברים ומומים, יפייפיים, כמו שקונים לולבים כמו אתרוגים, יפים, בטוח אין פרה משוגעת ולא שפעת של תרנגולים, הוא לא יאבד את שמו הטוב בשביל נזיד עדשים, בשביל כל הטעים והבטוח הזה כבר משלמים היטב, משלמים, ואם משלמים עוד כמה שקלים טובים מקבלים אותם מתובלים בתיבול הסודי שלו.
גם עוף ממולא כהלכה ובשר סינטה ראויה לשמה שאם תקנה במקום אחר ותנסה וכמה שלא תנסה זה אותו הדבר לא יצא.
בימים רגילים בדרך כלל היתה חולפת על פניו נעצרת לכמה שניות, ממלמלת
"אשרי הניכנס וקונה ממנגל ויכול" וממשיכה הלאה לעבר שוק הבשר שם כמעט ולא מצאה משהו שיעורר את תיאבונה היתה הולכת הביתה וחושבת בדרך איזה גבינות וירקות לאכול חסל סדר בשרים וזה הכל.
בעצם כבר גמלה בליבה ההחלטה "את ליל הסדר הבא עלינו לטובה היא תסב על הספה לבדה, לא תאכל מצה יבשה ותטבול כרפס בלימון בצערה, שבעה מרורים" ככה לפחות חשבה והייתה כמעט בטוחה עד שקיבלה את האימל, את ההודעה ששינתה לה את כל התוכניה, לפני שמצב הרוח שלה הרע השתנה לתרועת חצוצרה.
פעם היתה דעתה נטרפת לפני החג, קניות קניות וניקיונות שיהיה נעים שיהיה טעים וכשר ונקי ומושלם החג, בשר הסינטה המשובח ברוטב התפוזים המהולל, החרוסת במתכון המשפחה המתקתק...
והמתנות כמובן, כן, המתנות כמובן.
אחר כך הייתה מחכה עד אשמורת הבוקר ל "אליהו" עם כוס יין מתוק וגדושה, שיטעם, שיברך אותה, שתהיה שנה טובה שלום ושלווה על בני ביתה שמחה רבה ורווחה, ושיהיה לה כוח בחודשים הבאים ועבודה לשלם את נזקי התענוג וההילולה, ליל סדר במלוא הדרו ותיפארתו עם המישפחה עם השכנים הבודדים, עם החברים וההגדה.
ואז באו ימים קשים לה ולרבים טובים ואחרים.
כל השבוע הייתה שומעת והייתה רואה את הכנות ליל הסדר של מדיניות "ההתרמה" וה"חלוקה" וזה היה עושה לה רע, ממש רע, ותודה רבה, עדיף היה לה להישאר בכי רע וכבודה שישאר במקומו מונח ובלי חג.
"את בטוחה? את בטוחה?" כל השבוע שאלו אותה בדאגה, "זה באמת מה שאת רוצה?"
"לא תכתבי שנישארת לבד כמו איזה יתומה? כמו ערירית? כמו אלמנה?"
חייכה היא אליהם, לא יכולה היתה לספר להם ואפילו לא ברמיזה, רק אמרה, "ככה זה ניראה? תראו איזה מצב רוח טוב יש לי אז מה הדאגה?
פעם אחת אני רוצה חג בבטלה בלי חובות בלי לחץ ובלי דאגה, מה רע?" ושלחה את כולם הפעם לחגוג אצל האחרים, חייכה מתחת לשפה וניזכרה בידיד שאמר לה "תמיד אפשר להיות אושפזין" זאת היתה בעצם כמעט כל האמת חוץ מהסוד הקטן שלה, שיביא לה בודאי מוזה שהיא כל כך רוצה, התפללה, שיקפצו להם המילים, ושישירו לה את שיר השירים, שתשיר הללוייה.
לא יכולה היתה לספר להם, פחדה, שמישהו בלי שום כוונת זדון רעה ישבש לה את החגיגה הפעם גמלה בליבה ההחלטה, לא לפתוח פה לשטן היא לא תגלה ויהי מה.
אז על גילי כבר מסופר בהתחלה, שמה פעמיה אליו והפעם ניכנסה.
קנתה שתי חתיכות סינטה מהכי הכי יקרה עם התיבול הסודי שלו, גם עוף ממולא בשקדים ולא ידעה בעוד מה, בקיצור עוף לפסח ממולא בט"ו בשבט, בחנות המשקאות קנתה יין משובח ללילה מיוחד, אצל הירקן היקרן עם הסחורה הטובה קצת ירקות למרק טעים וצח אפשר יהיה להוסיף אחר כך קניידלך, וקצת ירקות לסלט עשיר עם גרעיני חמניות ואגוזי פאקן מסוכרים, היה לה בבית אורז בסמטי נקי ומבורר שיצא לה אחד אחד, את הכל עטפה בנייר כסף לא בניילונית שקופה, ואמרה "לא לגעת" זה החמץ שישאר ככה עד אחרי החג.
עוד שעה לפני כניסת החג כולם שאלו בדאגה רבה והזמינו אותה לפה והזמינו אותה לשם, והיא אמרה לכולם חג שמח נשיקות ואהבה רבה ושכבת מזל מאזניים היא אף פעם לא הייתה כל כך איתנה בדעתה ובטוחה.
אחר כך נעלה את הדלת, היה שקט.
הניחה את הדיסק האהוב עליה לאחרונה, ובעוד התנגן לו השיר "תעשי, כל מה שאת אוהבת, כל מה שאת אוהבת ויהיה לך טוב" קירצפה במהירות את הדירה עשתה תשליך וביעור חמץ והגעלה וכל מה שנחוץ בשביל האוירה, ואת עצמה.
התבשמה ולבשה את הגי'נס הישן שהיא הכי אוהבת זה שמסדר
לה הכי טוב את הגיזרה, זה שהתלבש על הארבעים וארבע הקילו שלה כמו כפפה, גופיה אביבית פרחונית מלייקרה רכה ונעימה, קצת מעצב לשיער וראו איזה פלא, איזה יופי של גלי כאילו ויצאה ממעצבת שיער דגולה והוא ניראה ניפלא, קרם לחות, קרם לטשטש את הקמטים איפור קל ויחפה, הרגישה כמי שהשילה מעליה לפחות איזה עשרים שנה.
פתחה את הסוד הראשון שלה שבמקרר הכניסה אותו לתנור בתוך קערה מרשימה, בלי שום חרטה אף לא טיפ טיפה של נקיפות מצפון בלי שום "רחמים" והכל מלא מלא בהתרגשות בגעגועים ובאהבה רבה.
ערכה את השולחן שבמרפסת לשניים, הדליקה מבער עם שמן ונילה שהפיץ את הריח שתמיד עשה לי טוב על הנשמה, ונירות חג, שטפה והכינה את האגרטל, הפרחים יגיעו, בזה הייתה בטוחה, נשמה נשימה עמוקה ומתוקה, מאוחר יותר נשימתה נעתקה.
קרני השמש החמימות באשמורת הראשונה חדרו מבעד לתריסים, "אליהו" לא בא, אבל "אחד מי יודע בא" ועוד איך בא, בא שלום על בני ביתה גם כשאהבה יותר מתמיד את עצמה, אהבה נורא, ליל הסדר עבר בלי חובות בלי לחץ בלי שום דאגה, הסינטה של גילי היתה משגעת בטעמה רכה ונמוחה, מכבי עלתה לפיינל פור בדקה האחרונה, שרו לה את שיר השירים, התחילה לדבר בחרוזים, המוזה חזרה לפחות לזמן מה, תפילתה נענתה ברובה, מה עוד ביקשה ולא בא? רווחה ושלא אחסר? עוד יבוא היא מאמינה, נקודה
שניה לפני שיצאו, לפני שטרקה את הדלת הייתה חייבת הייתה מוכרחה, וצעקה בקול כמו מטורפת קטנה
ה ל ל ו י י ה.....
"כל הזכויות שמורות"
