כלותיו של אבי-דרך המגורשים

עת היו בניו באים בנעורים
היה מטמיע בנפשם  מטע
תמרים בנווה מדבר

כשותל חוטרים נטועים

אז  צחוקנו בא בפניו

היו הדברים כפרות  מתוקים
חמת מים ומזונות אחרונים
מניח לדרכנו בחילוף העונות
חשש מהתנהלותנו

לבל תחזה דעתנו

תעתועי הפרות האסורים

שאמר נפשנו   רכה

בהולכה במדבר

ודעתנו שמא תהיי תועה ומוטעה
בפיתולי  הררי חולות
הקוברים חלומות

 

את שאהבה נפשכם
מבין הבנות תביאו לפני
טרם אהבתכם תעלה

ממיי מעיינות

לא תכבה בלילות

אלך אל אביה אצרור נפשה בכם
 לדורות

כך תעשו בל תתפתו אל האחרות
לבבכם  הלוך ילך

לתור אל בנות המחנות

בקשוני ואלך

מבית אביה

להביאה

להניחה ידה בידכם
חסרת עדיים ידיה גרומות כפות רגליה סדוקות
ומדממות זו  הזוכרת סיפורי אביה
על בית הנושב רוחות תבשילים
טעם ליבה  פועם ורועם זכרונות

אמה

 מהדרכים וצלקות השרכים
אלה הן הרעיות אשר תקחו  מבין הבנות

יתומות מחלומות
על בדים עדיים ושמלות
חלומן היחיד יבער באישונים יעיד
לשוב לארץ האבות אור לפיד יהייה לכם
דבקתם זו בזה בחלומכם

ובשוכבכם בלילות
לחם ברכות יהיה בלבבכם נח על
שולחנכם
בעדיים תרפדו דרכן אל חלומן
אם תיתן בכם ידכם

בכלות המסע בשעה והאבק ישקע
בגדי משי  מכל שתחפוץ נפשן
תתנו בידן

בניי
אלו הן הכלות אשר נפשכם
בהן תדבק

בל  יעיז להלעיז
לבבכם להרהר על בית
אחרת מדבריי

ולו כזית

דבריי אבי

 המבהיר בשושנים
להבדיל החוחים מהפרחים
מזהיר ומאיר  נטיב לשים דרכנו
להטיב בהולכנו בבואנו בשנים

במשעולי הגנים
בערוגות הבשמים
 

 

מאת:ווליד מאהר

תרגום מערבית:הנודד